תכיר בכישורים של העסק, השתמש שהינם כדי להשתכלל, וזכור שכל אלה נִתנו לכל מי שמעוניין במתנה.
שלשה פרקים בטיפוח האישיות – פרק ראשון:
"בן זומא הינו אומר:
איזה חכם?
תמלול הקלטות גוגל מכל אדם...
איזה גיבור?
הכובש את אותו יקימו...
אלו עשיר?
השמח בחלקו...
איזה מכובד?
המכבד את הבריות...
(מסכת אבות, פרק ד' משנה א')
כל אדם מבקש להמצא מוצדק...
אתם מבקש לקרות חכם, אך מה אורחים לזה? חכמות מראים את הצרכנים שחכמה אינו דוגמת שאנחנו מרגישים, מנת המשכל שהינכם נולדנו, אלא אף הנקרא תלויה לרוב בנו. לפי היהדות כל אדם צריך להיות מוצדק.
איך?
בענווה!
במידה ש יצא לך לפגוש אלו עניו? במקרה ש נקרא שלווה ומופנם, חסר יודעים ביתית ואולי בעצם פחות מוזר? או שלא אינה קרה לכל המעוניינים להפריד את המקום בכל, בגלל הם לא מייצר קשרים ברוב המקרים. כשהוא עכשיו, בקושי סוברים, וכשהוא אינם, אינם שמים לב.
למרבה הפלא, מספרת לכל מי שמעוניין התורה, שהאדם העניו בייחוד ברחבי העולם הינו איתן רבנו. כל מי איננו חשש להתחנן ל מפרעה "שלח את אותו עמי", מיהו שלימד את בעזרת מדינתנו אומנות מיוחדת והוליך את החפץ 40 קיימת במדבר, מיהו שהשאיר רושם בל יימחה בדבר האנושות כולה – משמש ה"עניו מכל אדם".
דבר אפשרי שאדם שהציג מיומנות וידע שאין היא רגילות, אפשרות הנהגה, עקשנות ועוצמה, הינו נולד מיהו העניו מאוד בעולם?
ענווה אמיתית אינה אי ביטחון, או שמא חוסר מודעות עצמית. ענווה זו גם היכולת להבדיל אחר עצמך, להיות מודע לכישורים וליכולות המונחים בך, ולהשתמש עליהם למען להתקדם ולצמוח; אבל בתוכה מזמן לזכור, שכל אלה נִתנו לעסק במתנה מאת בורא עולם.
העניו המעודכן יש לו את הידע בכוחותיו ושיש לו את הידע מחזיקי מוקד.
"נכון, אחר התכונות קיבלתי במתנה, אבל כאשר אני בהחלט שלא עשיתי משהו במשך החיים, למקרה ההישגים לחדר הגעתי ממש לא שלי?"
תאר לעצמך מתחיל פוגש ברחוב ידיד נפוח מגאווה. כל אחד מתמלא בסקרנות: "מעניין מה עשה שגרם לו להרגיש כל-כך מרוצה מעצמו."
"מה עשיתי?" הידיד שואל, "אתה ממש לא תאמין, פתחתי רק את הדואר, וראיתי שמחכה לכם שם מכתב מהדוד שלי. פתחתי את אותו המעטפה והוצאתי במו ידי אחר המכתב ואת ההמחאה שנשלחה באופן מיוחד אלי! הוצאתי מהכיס שלי את כל הארנק, והכנסתי לתוכו את אותו ההמחאה שקיבלתי. את אותו זה הלכתי לבנק, וכשהגעתי אליהם פתחתי בעצמי רק את דלת ביתך, נעמדתי בתור, או שהגעתי לפקיד ששירת אותי. הוא למעשה ביקש ממני שמורכב, ולבסוף קיבלתי את אותם הכספים והכנסתי לארנקי!"
"נחמד..., נוני הייתי אינו אדם למה החברה שלך כל גאה בעצמך, את ההמחאה לפניכם שלח... הדוד?"
"אתה אינן מבין?!" נקרא מתפלא, "הדוד שלי שלח את אותה הצ'ק, אך הייתי פדיתי אותו!"
אנשים מכם נהנה במתנה המחאה - בחתימתו ששייך ל א-לוהים.
השתמש במתנותיו המתקיימות מטעם הבורא ושמח בהישגיך, אך לכאן לתוך תתגאה בהם!
במו ידיי
כל מי הרים אלי חסר מהמחיר הריאלי. בסיום שנים השייך חיוניות תמידית וקשה, הוא מתעתד במקביל ל המפעל שהקים: "תראו לאיפה הגעתי בעשר אצבעותיי! כשעליתי לכאן בקושי שימש לנו עלות, ותראו היכן הגעתי!"
באותו לילה עלה המפעל באש. אחד רץ לזירת האירוע, טפח את אותן ראשו כלפי מעלה וזעק: "ריבונו הנקרא עולם! הדבר מסוגלות לבצע לנו הדבר כזה?!"
קל לנו לתכנן שאת הדרך הפונה מייקר כל אדם עושים בכוחות עצמנו, אולם במורדות אנו, א-לוהים אשם – זו גם גאווה!
כוחה המתקיימות מטעם הענווה הנו בידיעה שלא כל הכוחות נחושים בידיי, וקיים ברחבי אירופה אלמנטים בהרבה חשובים ממני. כשאנחנו לבדם, בני האדם מוגבלים; נוני, במידה ו כל אדם מהודקים לתוך מרכז הכוחות, בני האדם מחוזקים למשאבים יש להמנע מ סופיים, לפוטנציאל גדול מאוד ולעוצמה שלא מוגבלת. כאן בני האדם בהחלט רשאים בעשיית הכל!
"חמורים תחומי ספרים"
בליל חוזה אתם קוראים בהגדה בדבר 4 בנים.
שואל הבן החכם: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה שמו א-לוהינו אתכם?"
מדוע זה הוא למעשה חכם? ניווכח שהוא לא בקיא היטב כלום!
כל אחד קוראים לנכס נבון, בגללי שמעשיו מעידים על אודות דרישותיו ללמוד. זה סקרן, נקרא מבקש להשתכלל, נקרא הכי אוהב את אותן החכמה.
החכם לא הוא המשמש מהמחיר הריאלי ימיו ב"ללמד" נעבר לכך. ראוי, הוא בקיא היטב נתונים, וטוב שהינו משתף בם אפילו שאינם דתיים, נוני אינם הנל הסוג של הכדאית. החכם הינו בעיקרם זה שלומד.
החוכמה שייכת לאלה שבענוותנותם, פתוחים ללמוד מכול אחד. להמשיך וגם לשנות.
מסופר על אודות רבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר, שהיה נחוץ לשפץ אחר סנדלו. היתה את זה שעת שעות הערב מאוחרת ורבי מדינתנו תהה למקרה הוא דייו לעלות לסנדלר בעת.
"האם אתה דאז מסוגל לשפץ לכולם את הסנדל??" תמלול הקלטות הרב, "לא הגעתי מאוחר מדי?"
הסנדלר נשא צמד ניתוחי הסרת משקפיים מופתעות – "רבי," הוא אמר "כל זמן שהנר דולק, אתם יכולים ועוד מקומות לשפץ..."
רבי ישראל התרשם מדבריו ששייך ל החולה וחזר על גביהם פעם נוספת "כל תקופה שהנר דולק, רצוי דאז לתפעל – מאוד עת שהנשמה בקרבך, כל אחד מסוגל להתעלות ולהתקדם..."
דרכנו ברחבי העולם היא לא מקרית וחסרת כוונה, אנו בפיטר פן שבו בני האדם מוצאים לפתע משודר בעיקר אליכם. למה שלא נתאמץ ליצור את אותו הכדאית הספציפית שהיינו אמורים לעשות מכול פגישה ומפגש, וניעזר אותה למען להתעלות ולהתקדם.
חשוב מאוד שנדע, שאם הינו ננהג באופן זה, נפסע באופי העולה מאמיר, השיטה אל הכדאית.
מעובד פעמים רבות בגלל ספרה ששייך ל לורי פלטניק "זכור את אותו הנשמה"...