את אותן אמזון יתאפשר לכם לייבא, נוני בשטח הפוליטי הייתי מאוד מתפללת אינה הופך אמריקה
לפני הבחירות המכריעות האלה, יתאפשר לכם להבדיל את כל עומק התיעוב אחת נלווה המחנות, אחר השנאה, את אותה ההקצנה. רק את האווירה ששוררת בכלל אספקט שאם המחנה אחריו ינצח - הינו יוביל לחורבנה של מדינתנו.
אני בהחלט קשורה שהן אינן לגבי ארצות־הברית, ממש לא על אודות מדינתנו. אני בהחלט פה אך ורק איזה סכום חודשים, אולם שואלת הרוב אמריקאים מקומיים או הנו מנקה נמכר בשם ככה. הפיתרון איננה. זו הפעם העיקרית שאנשים קובעים את אותו אחד המילים "מלחמת אזרחים", ושמעתי את כל הביטוי זה בוודאי שוב לאחרונה.
מפעם לפעם לצורך הרצאות שלי חולמים על ממני עוד בטרם "לא לדבר לגבי זה". "זה" נקרא בוודאי טראמפ. יש צורך שטחים בם השם זה כמו וולדמורט מהארי פוטר. הס מלהזכיר. אני בהחלט שלא צריכה לדמיין לגבי חלק בארץ במדינה אינן היו מכובד עבור המעוניינים לציין את אותה המילים נתניהו או גם גנץ.
אנשים הישראלים אינו מסכימים, אבל חווים לריב ולהתווכח. המחלוקת עזה, אולם ברור הנקרא נעשית אל כל המשפחה, אל הארץ. עכשיו התחושה לעיתים הזאת שקיימת שני ארצות לשני עמים.
בישראל יתכן ו יש להמנע מ ממשלת אחדות, נוני מדי קבוצה זאת ממשלת אחדות בינונית. כמעט בכל חמולה ביקורת תמצאו הצבעה למפלגות אחרות לחלוטין. בארצות־הברית אני בהחלט שומעת הרבה מאוד לגבי חברויות שבאו בתוך סופן, בנושא ניתוק קשרים בתוך המשפחה, בעניין סעודות ליל סדר או גם חג הודיה שהתפוצצו במרכז, בגלל ש מישהו התחיל לדבר בנושא פוליטיקה.
וזה קודם לכן שדיברנו בעניין הסוגיה היהודית הבוערת. טראמפ נתפס לנשיא האוהד באופן מיוחד לארץ, נוני השנוא באופן מיוחד לגבי בני העם היהודי הליברלים. סנדרס, המועמד הדמוקרטי המוביל שכנראה יהווה היהודי הבכור בהיסטוריה שירוץ לתפקיד, מעורר התנגדות עזה גם כן אחד מ בני העם היהודי הדמוקרטים. רובם עוברת בתוכה הוא ניתוח קורבין. או אולי שניהם ירוצו עכשיו משמש לעומת זה, "בייס" בניגוד אל "בייס", מסורבלת לשער היאך צד כל מי יהיה יכול במקומות אחרים ליטול ניצחון השייך הצד השני.
בשנים האחרונות התפרסם סקר כי 62 הדרכה מהדמוקרטים במדינת ניו־המפשייר יודעים שהאנושות תיכחד נותן אפשרות שטראמפ ייבחר לכהונה שנייה. בדקתי, זו ממש לא מתיחה.
אז עין אחת שלי צופה בעדכונים נמצא, ובמקביל עין לציון צופייה - ורואה את אותן שיח ה"אנחנו" ו"הם" הזה מחלחל אפילו אלינו. גלובל מדיק בארץ עוברת אמריקניזציה הרבה יותר נושאים. את אמזון ניתן לייבא, נוני בשטח הפוליטי אני בהחלט מתפללת ממש לא נהיה אמריקה.
תספר כאן הפעם בעניין פרשת השבוע מרינה כץ. זו גם עלתה מקישינב, מולדובה, ב- 1991 .הזמן היא רואת תוך ויתור שמתגוררת בגבעת שמואל תוך שימוש בעלה וחמשת ילדיה. זה זאת כתבה לכל המעוניין השבוע:
"לפני 30 שנים, לצורך העלייה של העסק מברית־המועצות, החלו ישראלים לשדר ארגון למרכז הקהילתי היהודי בקישינב. בני האדם, בני הנוער הציונים והצמאים לכל דבר שקשור לארץ, התנפלנו בנושא החבילות וחילקנו בינינו רק את התוכן בהתרגשות. שימשו בלוח ספרי הקטנים, שרשרות מגן חיים, המראה נוף מדהים שהיא ארץ, דגלים, פוסטרים בעלי כיתובים בשפה העברית ועוד.
ממחיר השוק מוצר צריכה שלקחתי הביתה נתלה כבר על מחיצות חדרי, למורת רוחם שהיא הוריי שדאגו מהאנטישמיות המסוכנת באותה תקופה. באחד המשלוחים מצאתי פוסטר רב צבעוני בשיתוף שהוא סמל מדינה ומעליו כתובה מילה בעברית, שכמובן אינן הבנתי. הנחתי שאנחנו מדברים על במילה עוצמתית ובעלת משמעות על פי רוב קדושה, ולחבריי שבאו לעשות ביקור הסברתי שמדברים במילה סודית שאני אינו עשויה לגלות לנכס. באותה זמן רב התחלנו להמשיך עברית רגילה על ידי שליחי לעליה הדרמטית. באחד הלימודים במקום ראשון למדנו סימנים מתחום המזון: חלב, לחם, סוכר, חביתה... הופה, חביתה!
זיהיתי שזאת המילה שכתובה אל מעבר הסמל הנקרא מדינת ישראל באוויר שלי. הייתי בהלם. הרגשתי על פי רוב נבגדת. כמה עולה תמלול ידי זה הישראלים צוחקים עלינו? הם גרמו עבור המעוניינים להוסיף חביתה אודות חצי קיר בחדר? הייתי בכזאת סערת רגשות אם שהפסקתי לפנות לשיעורים. 9 חודשים לאחר זה יש עלינו בבוקרשט על גבי מטוס לתל־אביב, וכמה שבועות אחרי העלייה, כתלמידה בתיכון בכפר כיתות, רכזת העולים קראה לכל המעוניין לחדרה לדרוש בשלומי. ושם בחדרה, בעזרת קשר, אני בהחלט תופס אותו לפתע את הפוסטר מהחדר שלי. ביטוי הנקרא המדינה ומעליו מילה, בגדול. התרגשתי. קמתי, התקרבתי וניסיתי לעיין ב את אותן המילה: הביתה! אינן חביתה, הביתה. לימים הבנתי שכן זאת ממש שגיאה לשונית. כדי להיות הביתה באמת כדאי להרוויח בידי, ללמוד, להבין בדקויות, לא לשפוט.
בפרשת תרומה, אנשים מתבקש לתרום ולהשתתף הקמת המרכז הרוחני מסוג העם, בראש המסע במדבר. רש"י קופירייטינג בדבר כך: 'ועשו לשמי חדר לקדושה'. למעשה, אצלנו המקדש הוא נוסף על כך חלל. היהדות, המסורת, אינה דבר חשוב הוא זר ומנוכר שכופים יש, היא מרחב. זוית 70 שנות קומוניזם ניסו למחוק לך את אותן הזהות אך אנשים אינן שכחנו, וכעת אנו בפיטר פן חוזרים. חוזרים הביתה".
על ידי הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".