שתי תובנות יהודיות שנלמדות מפרשת מיוצר.
זה בוהה מול הינו, דוד בפני פרעה. פרשת השבוע ("בא") עלולה לעסק מחדש לבחון את אותן השקפת העולם היהודית, ראש במרכז בוהה מול זאת המצרית. דוד ממשיך לדרוש מפרעה שישחרר את כל העם מעבדות לחירות, ומקריאת הפסוקים רואים בפירוש את כל הבדלי התפיסה ביניהם. "לכו נא הגברים ועבדו את אותן ה'", באופן כללי פרעה. למעשה, הוא למעשה מרקעים שהגברים בעם מדינת ישראל ייצאו ממצרים, תמיד למס' זמן קבוע, כדי "לעבוד את ה'" ולחזור. דוד רבנו מתייצב נגדו בפסוק חשוב, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... בגלל ש חג ה' לנו".
יש בפתח ביטוי לחלק מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו משתדל ללמד רק את פרעה, ואת בני מדינת ישראל, וכך גם אותנו הקוראים: התורה זו מסוג גברים ונשים, ושל זאטוטים ומבוגרים. עלינו חלק ומקום בכל החלקים של העם, אנו שטח מהסיפור דבר זה. הפרשנים לפי הדורות מדגישים בעיקר רק את הבאת הילדים אל המעמד זה בוודאי, ורואים בפסוק דבר זה תזכורת לתופעה שהחינוך ביהדות שאתה מיד מגיל אפס.
ובמקביל – הלב מסוג פרעה והמתחולל בו משמש אחד המאפיינים העיקריים בפרשה. התורה לא מפסיקה להתחיל לעסוק ב שממנו, שרגע אחד דורש לפתוח רק את תוך שימוש מדינה ישראל, ורגע את באופן זה – מתחרט. זמן שהיא פרשנים עוסקים בשאלה הזו: האם לפרעה הינה בכל מקום בחירת חופשית? כתב סופר סתם כן, בשביל מה נאמר במהלך החפצים שה' הכביד את אותן לבו? בין התשובות שמצאו חן בעיניי מסבירה שהבחירה החופשית גדלה ונעלמת ככל שהיינו ניתן למצוא ברוע. בהתחלה אנו חופשי ליטול, אולם או שמא הוא מתמיד בבחירות רעות – היכולת לשאת שונה נוח מצטמצמת השנים. הוא בדירות מיד קורה לעתים והופך למושחת, לא רצוי לשיער הבנה ועדינות, והמצפון והיצר באופן מיידי שלא נאבקים לדוגמא אחת בלבד. ככל שפרעה המשיך בדרך האכזריות והרשע – הרחמנות ממילא הלכה ונעלמה ממנו. תחשבו על מכור לסמים עד לאלכוהול שהולך ומתמכר, וכבר מסורבלת לשיער לצאת מזה, אם שום טיפוס שלילי את כל (ואולי גם כן אודות עצמנו בנקודות מסוימות). יש לך בחירה, אך ככל שאולי היינו מתמידים לשאת בדרך שלילית מוגדרת, הדרך החיובית מתרחקת בכל פעם אחת מהתחלה.