אני מפואר מכיוון ש חיוני לי יותר מ-1000 קרובי משפחה וחברים בפייסבוק, בגלל אני שנון וכי... מתפעל הייתי כה. ברוכים הבאים לחיים בעידן הנרקיסיזם.
אני מכובד, אבא או אימא שלי קובעים לנו זה בימים אלה שאני מוקדם. בשאר אזורי בין קוראים לי ניסה לחסוך את אותו רגש הייחודיות שלי, הורינו שלי הגנו עליי בחירוף נפש, בגלל שאנו יוכלו שאני מיוחד. מורים אינדיבידולים איננו שיבחו ההצעה – פוטרו, ומאמנים בחוגי נוער שניסו להתנהג אליכם כאל ילד מסורתי - הוחלפו.
הייתי מפואר כי שנחוץ לנו למעלה מ-1000 ידידים בפייסבוק, ובגלל שאני שולח ציוצים נחמדים בטוויטר. אני בעל שם טוב בגלל שתמיד הייתי כה. ואם תנסו לעמוד בדרכי, אני ארמוס אותכם. ברוכים הבאים לעולמי.
אם בהרבה יותר מתאים, ברוכים הבאים לכאן שבה נהיגה מדאיג הנקרא 30% מתלמידי האוניברסיטה סוברים שאם אלו טרחו לנסוע ללימודים, הרי עובר לדירה במידה אוטומטי מינימום ציון "טוב".
שקלול מחקרים רבים ומגוונים, שפורסם בעזרת אוניברסיטת מישיגן בוועידה השנתית השייך מדעי הפסיכולוגיה, הצליח להפתיע אותי. ההשלכות המשוקללות הנקרא 72 מחקרים אנשים רבים, שכללו 1,400 תלמידי קולג'ים בארה"ב ונערכו ב- 1979-2009, גילו צניחה שהיא 40% בהזדהות רגשית בעלי הזולת, כשהירידה המשמעותית סופר ישנה בעשור האחרון. פחתו הסיכויים שאנשים ינסו שישנם נקודת תפיסה הנקרא מישהו ממש לא חושב כמותם, גדלו הסיכויים שאנשים יעבירו ביקורת בדבר מי אינם מוכן איתם, ונראה שמזלו הרע השייך הזולת בסמוך איננו משפיע על אודות תלמידי הקולג'ים שהיא ימינו. בערך 10% מגדלי ה-20+ מיד חוו סימפטומים מטעם הפרעת עצמיות נרקיסיסטית, בהשוואה לפחות מ-3% בקבוצת הגיל 75 ומעלה.
אבל כשהתוצאות הוצגו בקמפוסים המתקיימות מטעם הקולג'ים, התגובה היפה הינה, "את האדם כל אדם נכנסים להפתיע?!"
בניסיון להסביר רק את תופעת אי האמפתיה, 1 התיאוריות משערת שהעלייה באלימות בטלוויזיה משתקת את אותה הרגש לזולת (נער מערבי ממוצע בן 16, בסמוך הספיק שיש 20,000 אשת נרצחים בטלוויזיה ובסרטים); תיאוריה שונה טוענת שעידן הרשתות החברתיות, אותה לאנשים אנו צריכים עשרות חברים, אולם במקצת קשרים רגשיים cpugk, מורה לאנשים להתרחק מרגשות הזולת, ופשוט להתנתק כשאחרים במצוקה. הינו על פי רוב כאילו שהם כבר מעדכנים את בריאות הרגשי ל"OMG! יצאתי לארומה, ואני מתוך ...ת לגבי המשטח הזה!!!! נדבר אח"כ" וממשיכים הלאה.
שונים טוענים שתוכניות הריאליטי, שבהן מיליונים צופים איך אנו מושפלים בפרהסיה, או לחילופין נלחמים נקרא בזה כדי להמצא השורד, החנון/היפה או הכוכב השני, מבטלים את אותם הרגישות איך יכולים אנשים להתייחס לידידים אחרים בריאליטי מסוג הזמן.
התיאוריה השלטת ביחס לעליה בנרקיסיזם זו, מסוג נגרמת בתוך תחושת בודדות שמוטבעת בילדים אפשרות אבא או אימא, מהעריסה ועד לקריירה. ילדים צעירים שכל הזמן שומעים שאנו מעמיסים באירופה, הכי מקסימים, הכי יפים, הכי חכמות, כוכבי-על, משמעותיים, ענקים, אדירים...! בלי שום קישור לשום הישג טבעית, יקרה להאמין בזה בהחלט, ולראות בעצמם את אותן מקור היקום.
קורה שאנחנו הוריה ם מתווכחים בעלי כל מיני יחד עם תפקידים – למשל עובד ביה"ס, מאמני ספורט או פעילות אקטיבית, מכשירים או אולי שכנים - בשביל להקפיץ אחר הילד שאליהם אל מעבר לרף אל עורך הדין זה שואפים (לימדתי בתיכון לאורך עשר שנים, ואני שלא עשוי לזהות רק את עשר הפעמים שהינם התמודדתי בעזרת הורים האחראים נצלנים ומאיימים, שדרשו ממני להעלות את הציונים לילדים שלם, לא יכנסו לשיעורים, אינה הגישו עבודות אם נכשלו במבחנים). לילדים היום אנו צריכים מורים פרטיים לעזרה בעריכת מסלול של לימודי חדר, ומומחים כותבים את אותו עבודותיהם באוניברסיטה ובתיכון, ובכל זאת, כשהם מצליחים להתקבל למגמה הנחשקת באקדמיה, כולם מתבטאים לו איזה סכום שאנו טובים. או שמא כל זה שלא מעודד הפרעת נפש נרקיסיסטית, לא מומלץ לנו עניין דבר באמת.
"אנשים רבים עוברת בתלמידי התיכון השייך היום – המכונים מזמן לזמן 'דור האני' – את כל הדור האגוצנטרי, נרקיסיסטי, תחרותי, מי שהוא בעל הביטחון העצמי והאינדיבידואליסט באופן ספציפי בהיסטוריה המודרנית", מראה יוני קונרת', בין מצוות החוקרים שכתב את אותם המחקר. הקולגה לה, אדוארד אובריין, מוסיף, "אין נולד מפתיע שהדגש הרחב על אודות האני מורה דרך בפיחות מקביל באומדן הזולת".
כל אחד הטבע
היאך מתייחסת היהדות לדגש הרב אודות האני? האם היהדות זאת פרו-נרקיסיסטית? ואם לא, איך הזו מחדירה וודאיים עצמי נטולי אגו, ואינדיווידואליזם בלעדי אגוצנטריות?
היהדות מאוד לא נרתעת מלהכיר בכוחו השייך היחיד. המשנה (סנהדרין ד, ה) מספרת שכל אחד ואחד חשוב לומר: "בשבילי נברא העולם". אמירה הנל יוצר בחשיבות האדירה שכדאי לכל אדם ביהדות, או שמא לכל מקום שמרבית אמא אדמה הינה שווה, בנוסף אם אלו זה בוודאי שימש הגורם היחיד שנברא. ובכל זאת, היהדות מרחיקה את הציבור ממלכודת הנרקיסיזם והאגו כשהיא מגלה את אותם הגדולה ביותר האישית כמעמד העניין עמו כתב אחריות רחבת ידיים ואפילו לא זכויות יתר או גם קטן במיוחד .
התלמוד (קידושין דרך, ב) אפילו שעלינו לגלם לראות מקרוב את כל האתר בטבע כאילו הוא בפתח כולו במקרה המתקיימות מטעם איזון מוצהר פעם טוב לרע, והמעשה ה-3 של העסק זה זה שיכריע את כל הכף לאחד הצדדים. פרספקטיבה אותם מזכירה לך שהגדולה המיוחדת של החברה שלנו אינה אך ורק מתנה, כי אם כתב אחריות רבה, מהסוג שמביאה אותכם לדעת בוודאות שמידת המיוחדת של העסק כדאי מאוד למוצר איכות החלטה שמטרתה שעושים. מוטל עלינו להטות את אותו הטבע לכיוון הטוב, ואף אחד לא יבצע את זה לנו. חיוניות אל מסגרת שכזאת מספקים לאדם הכמות של רצינית המתקיימות מטעם אסמכתת ומאמץ. גישה יחד עם זאת בונה אמפתיה, מעודדת חסד ומגבירה אחר רגישותנו להשפעת מעשינו על הזולת.
כשאנו מנחשים מגוון פעמים אינה סובבנו את אותו העולם בכיוון העדכני, הנו מעורר בנו ענווה, ומרחיק מכם את כל הנרקיסיזם. נוני גם או שמא טעינו קורה שאנחנו, הפרספקטיבה שתרצו גם תיהיה לבחון כאילו הבריאה לגמרי מותנה בהחלטה האמורה שבבעלותנו. איך שגם מסייע ב לכל מי שמעוניין סמוכים עצמי לקום לאחר כישלונות חוזרים ולהמשיך להתאמץ, בענף שבה מגוונים היו סבורים שהאגו שלהם נפגע לא קל מהמדה ועוזבים.
כשהיהדות מראה אותכם להאמין שאנו מסוגלים להביא לשינוי משובח בעולם הזה, בידי הקרבה ועבודה ממש לא קל, הזאת מכוונת אתכם ליצור אחר הפוטנציאל והגדלות האדירים של החברה, בנתיבים בריאים ומחזקים.
אכן, הייתי מכובד, בגלל שאני ממונה להעלות בדרגה אף את אותו שאר הטבע למיוחד.