נתלוויתי לסבי, האוורד קליינברג, לאושוויץ, ביקום הינו מנצל רגעי דמדומים על מנת לשתף קבוצת בני נוער ממרוקו בעדות מסעירה ומצמררת.

השמש שוקעת. השמיים זה בצבע ארגמן ומזג האויר שלם. אני בהחלט נבדק 200 מטרים בתוך שערי מחנה ההשמדה אושוויץ, ליד סבי, הווארד קליינברג. עבורו היה הוא למעשה מספר ימים מתיש באופן ספציפי מהיבט של רגשית ופיזית. בעמידה בתור עוברים דרך לכיוון היציאה מישוב כואב הוא למעשה, אנחנו פוגשים בקבוצה הנקרא 25 בני נוער ושישה בוגרים מלווים.

הקבוצה הזאת מקזבלנקה, מרוקו. יש הינכם מתרגם לצרפתית. סבי מחייך לשם. חיוכו מעורר את אותו סקרנותם. "ניצול?" שואל המתרגם. בסיום שנתקלנו בקבוצות רבות כחלק מ הטיול שיש לנו, היה לכם ברור שבני הנוער הנ''ל ממרוקו מעולם לא פגשו תועלת שואה, וכנראה מעולם וגם אינה שמעו תועלת שואה מדבר. סבי שולף את אותו ה"תעודות" שלו – המספר המקועקע בעניין זרועו – עדות לשהותו שמה. הקבוצה מסתקרנת ומתקרבת.

יחד עם שניות ספורים צריכים להיות מרותקים מאוד לסיפור ששמעתי בדירות מיד מזמן לזמן בעבר. אשת הביטחון שלהם מביט בחשש בשעונו ומאותת שנגמר הזמן – הם ככל הנראה מומלץ וכדאי לעזוב בזמן קצר. ועדיין, שהן אינן לכל המעוניין שהקבוצה זו גם לא גדלה לשום שטח לעת היום.

המתרגם יוצר כמיטב יכולתו בשביל לשמור על קור רוח, ובינתיים, חמה מתחילה לשקוע.

חלקם השייך מאות רבות של המבקרים באושוויץ בסמוך חזור לאוטובוסים שיש ברשותם. ועדיין, הנה הווארד קליינברג, אף אחד שעשו לו אחר הסבל הנורא בייחוד שיכלו איכות החיים להטיח בתוכה, עדות חיה אודות מה שלא ניתן להעלות בעניין הדעת, אבל הנה הוא 'מתמהמה', במובן שלכם, בשטח ממנו חיכה בכל מאודו לברוח. האירוניה פה ברורה עבורנו.

עדותו נפתחת בתיאור קרונות הבקר שהובילו את השיער ואלפי אחרים ברכבת ליעד נודע לשמצה הנו. הנו מתאר את הקלסטרופוביה, הצחנה, הפחד, הקולות ואת המראה המוזר שנגלה לעיניהם כשהרכבת עצרה והדלתות נפתחו. הוא למעשה נהיה בספטמבר 1943.

זה 5 אודות החוויה המחרידה המתקיימות מטעם כניסה ל"מקלחות" בידיעה שזהו, נולד הסוף. ופתאום את אותה רגש של האופוריה, כשמתוך הברזים פרצו מים זורמים, בסקטור גז.

הינו רוצה שאנו יבינו שירותי כפייה מהי ואת התנאים הבלתי נסבלים. נולד מתאר היאך השתמש בשק חומר מסוג בטון פנוי בעמידה בתור ז'קט ארעי, בכדי להתגונן מכיוון הכפור. תפריטו היומי שימש פרוסת לחם מעופש וכוס מרק מימי אינן הכיל כמעט שום רכיבים מזינים. ללא ספק הוא למעשה הינו מצא את מותו במחנה משמש, אלמלא נזקקו הנאצים לעובדי כפייה במקום את אותו, ואז הינו נשלח למחנה עם תכונות של מאוטהאוזן, באוסטריה.

מהראוי לילה במאוטהאוזן, לאחר זמן חיוניות מפרך, נקרא וחבריו האסירים אולצו להתפשט ולרוץ בשלג אל המקלחות הקרות. שגרה הנל פעם נוספת אודות עצמה לצורך עבודת 30 עת, או שאנו יאריך הועלו בעניין בניית והובאו ליעד האחרונות שלהם: ברגן בלזן.

כשסבא שלי עובר להוריש בעת האחרונה בסיפורו, המתרגם חש מושלם. נולד חמש לקבוצה על אודות אזור שלא קיימים כיבוד, לא רצוי אותה היגיינה, לא כדאי במדינה חיים שלא קיים במדינה תקווה.  תמים  נעשה מחנה השמדה, פשוטו כמשמעו.

ב- 15 באפריל 1945, הצבא הבריטי שחרר את אותו ברגן בלזן. אך בשלב הוא, סבא שלי באופן מיידי נמכר בשם גמור. אינם נותר שבו גם עוצמה פיזי עד כוח עיניין נפשי להוסיף להילחם. זה נשכב לתחום ערמת גופות וחיכה למוות.

הינו ציפה שהמוות מגיע בהקדם, נוני הרי קרה דבר חשוב משונה. "קולות נשיים ריחפו מעליי", נולד 5. ילדת יום הולדת צעירה התחננה בוהה מול 2 נשים מבוגרות למעלה, שתצלנה אותו. השונות שימשו ספקניות. או גם אנו לא נפטר גם, יש להמנע מ ספק שימות בקרוב. אולם הנערה התעקשה. לסוף דבר הזו שכנעה את אותה האחרים לגרור את הדבר לתוך חלל שננטש בשנים האחרונות על-ידי קצינים גרמניים, שבו ניסו הנשים להזינו ולהשיבו בתוך הסביבה.

הווארד היווה חולה סופר וידע שהוא צריך רופא. נוני גם ממש לא שימשו רופאים בעולם, מכיוון שהמלחמה עוד שלא הסתיימה. נקרא מספר לקבוצה באיזה אופן זמן אחד התעורר ולא ראה אף אחד באזור. הינו החליט לזחול החוצה אל הכביש. למרבה המזל, מכונית צבאי הבחין בו ולקח אודותיו לחברה אנשים, בטבע הנו נהנה שיפוץ רפואי. זה נשאר שבו 6 שבועות. כשהשתחרר, שלוש הנשים נעלמו בזמן.

חמש חדשניים מעתה והלאה, הווארד נהנה מסמכים שונים והגיע לקנדה. בטורונטו הוא למעשה התאחד מחדש עם 4 אחיו שהיגרו לפני המלחמה. הינו מצא עבודה, למד לדבר אנגלית והחל לציין יחדש את כל חיי האדם.

חמש חודשים בהמשך, הוא שמחה שאותה כלת שמחה הצעירה שהצילה אחר היום, ננסי, אפילו עשתה רק את דרכה לטורונטו. הנו נהיה להוט להודות לה בקפידה, ואכן קנה פרח והלך לבקרה. שניהם מצוי חן הוא למעשה אם תשאלו אותי משמש והאינסטלטור פצח לחזר אותה. שלושה שנה בעתיד הקרוב, במרץ 1950, הם נישאו. הנו מראה לשיער צילומים. 66 שנה אחת לאחרים מכן, והם דאז שומרים על גבי הגחלת.

בני הנוער והמלווים קיימים במידה השייך תדהמה מוחלטת. יכולים להיות פגשו ניצול שואה, שחלק אנחנו את 1 העדויות המצמררות והמדהימות מאוד שישמעו אחת ל. הינם מתחילים להריע, לרקוד ולשיר בשיתוף מדינתנו לייב, והווארד מחייך את כל החיוך שהפך לסימן ההיכר אשר ממנו שבמשך תשעה עשורים שידר תקווה, אמונה, אופטימיות ואהבה.

חמה שקעה מעל אושוויץ, אבל איננה שקעה בדבר העם היהודי ובהחלט לא על אודות סבא שלי, הווארד קליינברג.

גבוה  בסרטון מעורר השראה (באנגלית אולם כדאי צפייה) ראה להלן: