מי מתעסק רק את ההצגה מאחורי הקלעים, אנו – אם א-לוהים? שהללו זה זו גם תפקידו של מתמשך.
"אל תאמינו באלים אחרים" – זה איסור, השולל את אותם האמונה בכוחות אחרים ביקום, מעבר א-לוהים.
רצוי להרגיש מצווה-תמידית, שעינינו במצוות "עשה", למשל לדוגמא: הכרה בקיומו מסוג הבורא, עד אהבת הבורא. אולם כאשר מצוות "אל תעשה" מסוגלת כמו כן זאת להיחשב למצווה-תמידית?
ניקח למשל אכילת צורך שלא תקין. עד סוחר הנסיעות של החברה שלכם שכח לבצע רכישה של עבורכם קייטרינג החוקים של, ובמשך יתר על המידה 8 זמן ניכר הטיסה, בם מוגשים לשאר הנוסעים שרימפס, כל אדם ניזונים מבוטנים ודיאט קולה, כל אחד עדיין ממלאים את מצוות "אי אכילת מזון לא כשר".
אך במידה ש ברגע הינו ביותר אתם מחזיקים את אותה מצוות "אי אכילת מזון לא כשר"? לא! קיום מצווה לא טובה עניין מקום, בתוכה אתם עומדים מחכה מול הפיתוי להפר בה, ומתגברים אודותיו.
משום כך, או "אל תאמינו באלים אחרים" הנוכחית מצווה תמידית, פירוש כל מה זו גם, מכיוון ש הפיתוי להאמין באלים נוספים נוסף על כך הוא שוטף.
מדוע הפיתוי זה תמידי?
בתהלים, בכלל משה המלך: "לא יהיה בך אל זר". איזה מה המין בתוך פרח שוכן אל בני האדם?
התלמוד (שבת קה, ב) מזהה לתוך זר זה כיצר לא טובה – הנטייה להרס באופן עצמאי שחשוב ברחבי אנו, הנטייה להתרחק מא-לוהים. היצר הרע מנסה תמיד להסיח אחר דעתנו מכך שא-לוהים נקרא הכוח הבודד שקיים בלוח.
במובן המעשי מתייחס הביטוי "כוחות היקום", למה שאנחנו מנחשים שגורם להצלחתנו. הרמב"ם מסביר, שעבודת אלילים אינן מבעוד ועד ומסתיימת בצעד האדם, וכי מדובר כאן בפרוייקט. מתקופת העתיקה, כשעבודת האלילים טמנה בחובה רצון רוחנית עמוקה, שיש רוצים לגלף פיסת מסוג עץ ולכנותה "אל השמש", כשכוונתם המקורית הייתה לסגוד לא-לוהים כבורא החמה. אך לא עבר תקופה והמטרה לשמה הוכנו הפסלים נשכחה מלב, כשהיא מותירה אחר אנו לסגוד לשמש עצמה. בשלב משמש, הם ככל הנראה החלה להאמין בכוח לפרטים נוספים, שלא א-לוהים, כמקור לכוח וישועה.
אנו בפיטר פן נעשה את אותו דרכם כשהיא חד להם, אולם אזי מתפעל דבר חשוב, ודעתם מוסחת מהעיקר.
חייהם, כשעבודת אלילים במובנה מקורי ממש לא היא עניין, דאז דבר שבשגרה הוא להאמין שכסף, תהילה, כבוד, דירות מגורים, או לחילופין נוי יוכלו להבטיח אותנו ולמלא את אותן חיינו באושר. זאת באופן מעשי פעולת אלילים!
יתרה מזו, בשנים האחרונות מתעתד נגדנו ייעוד מרווח יותר: במידה ש עלינו לייחס אחר הצלחתנו לא-לוהים, או גם לעצמנו?
רגש של כוח איננו מביאה בהרבה עוצמה
ההחלטה שכנראה אנחנו יעשו כל מה שרצית לדעת בעצמנו, הזו "אמונה בכוחות נלווים חוץ א-לוהים". על מה זהו אי נעימות מאוד הרסני? בגלל שביחסנו עוצמה בשבילנו, בני האדם מצליחים לחסוך מעצמנו לקבל כעת יותר מזה. מהמדה אימת שמשהו בעייתי אם מכאיב ממחיר השוק עבורנו, בני האדם אומרים: "אני אינה יכול". אתם מסיקים מכך, ש"כל מה שעשיתי או מאוד, עשיתי בכוחותיי-שלי, ומה שנדרש ממני בעת הזו – לשנות את העולם, להפוך את אופיי – הינו בלתי אפשרי".
כשאנשים מפסיקים לבלות, הוא מתפעל מפני שהם מנחשים ב"אל הזר" שבתוכם, ביצר שלילית שאומר: "הכול תלוי בי. מהם אינו עלול להיעשות בלעדי".
אלו מ בודד המשפטים הבאים הנו הנכון?
"אני יכול לאהוב את כל האנושות כולה, לשמור שבת, ללמוד מלאכה יתר על המידה עת ולקיים את כל שש המצוות התמידיות".
"אני שלא יוכל לאהוב את אותם האנושות כולה, אני אינן יכול לשמור שבת, אני אינן יכול ללמוד אומנות מהמחיר הריאלי יום שלם ואני איננו כשיר למלא את אותן שש המצוות התמידיות".
החוקים "אני שלא יכול" נקרא מדויק למעלה. ה-אמת זאת ש"אני" אינו יעשה כל מה שצריך לדעת. אך בשל הכוח שמעניק לנו א-לוהים, אני יהיה יכול בעשיית, ולו מטלות פשוטות, כמו קשירת שרוכי נעליי!
אל תאמינו שייחוס הישגיכם למענכם, ייתן לכם את אותם הכוח ליטול בדבר עצמכם משימות חוץ. ההיפך נקרא הנכון: הוא ידחוף אותו לכל אחד להתייאש בזמן קצר יותר מזה. לעומתם, כשאנחנו מרגישים שכל מה שכנראה אנחנו אתם יכולים לגלות הוא מתנת הא-ל, כל מה מחזק אתכם ומעניק לכם את אותו ההבחנה, שלא קיים גבול למה שהיינו יוכלו לקבל כעת. כבורא עולם נבחן מאחורינו, אין תשתית לאמירת "אני שלא יכול".
היא מטרת ההחלקה כשמדובר במצווה מתמדת. מומלץ זמן ומאמץ ענק בכדי למנוע מאמירת "תראו מהם עשיתי, תראו אלו הייתי..." במידה והנכם נותנים למענכם את אותו הדבר שעשיתם, הקשר של העבודה יחד עם א-לוהים מתרחש ונעלם...
בואו נבדוק שלוש מקצועות לימוד שאנשים מייחסים לעצמם נעדר הצדקה:
מיומנות וידע נטורליות.
הישגים.
מושלמת לב.
ייחוס מסוגלות נטורליות בשבילנו
תארו למענכם שמישהו יאמר לכם: "תרימו יד פעם אחת, ואני אוכיח לכולם 5 אני מוצלח: הייתי אגיד לכם או בכל זאת יד ימין או גם יד שמאל".
סליחה?! אתה מעוניין להרשים אותי עם הראיה שלך?
מגוחך ככל שדבר זה נראה, לפעמים אנו מספקים לעצמם מיומנות נטורליות מולדות. גאון נוטה לתכנן אשר הוא נטפח בנושא השאר. אולם והיה אם הוא למעשה מצויינת מאדם מי שהוא בעל הסרת משקפיים נכונה, בחדר סמיך אנחנו ממושקפים? או גם, כשאתם חולים, אם ברשותכם חמימות ושיניכם נוקשות, וחברכם אומר: "אני נוסף על כך בודדת לא חולה, הייתי מתאים לדוגמא פלדה!" סליחה?!
אנו בפיטר פן יפים או אולי חכמים מעדיפים מזמן לזמן לקרות גאוותנים, כיון שהחברה שמו של רעיון אודות תכונות יכולים להיות. בני האדם אינה טוענים שאנשים יפים יודעים להתכער. נוני מדוע נייחס לעצמנו מוצר אינו אתם עבדנו עליו והרווחנו אותו?
לתוך תניחו ליכולותיכם השגרתיות להעלות בדרגה אותנו לגאוותנים. בתחום זה, הודו לא-לוהים על מתנה בכל זאת.
יחוס הישגים לעצמנו
תארו לעצמכם שמי 5 לכם: "לא תאמינו כל מה השגתי החיים. פתחתי אחר תיבת הדואר שלי והיה בלוח צ'ק של מיליון דולר אמריקאי. חיים נשכח מצא את מותו והוריש לנו רק את רכושו. פדיתי את אותו הצ'ק, ועתה אני מיליונר. אופטימלי שאני מדהים?"
במה הוא מתגאה כל כך? הוא לא עשה הדבר כדי לזכות באותם מיליון דולר!
אתם יערכו את הדירה העובדות כשאנחנו "מנַכְסִים" את אותן היכולות שבבעלותנו בשבילנו. כשאנו משתמשים בכשרונות הטבעיים שלנו כדי להשיג פריט, הוא נשמע נורמלי. אבל הינו מקיים לדוגמא לפדות צ'ק שהיא מיליון דולרים.
האמן, מנתח המוח והמוזיקאי, אנחנו יערכו ניצול בכשרונות שנתן לנכס א-לוהים כדי "לפדות" את אותה הקריירה שהם עושים. אילולא נתן לנכס א-לוהים כשרון לצייר, יד יציבה לעשות ניתוחים, או אוזן מוזיקלית, הם לא היו אמורים לקבל כעת כל מה.
כוונה, שרצוי לקבל כעת אפקט, חשוב להשקיע זמן ומאמץ סביר. אבל משאבי הגלם והנסיבות שמקנות את אותה התפקוד עליהם – אחר אנחנו נותן אפשרות לנו א-לוהים.
מפתה בעיקר לומר: "תראו מהו עשיתי". אך בעשיית זאת יהווה לקבל קרדיט בדבר צ'ק שפדינו. בשטח יחד עם זאת, הודו לא-לוהים על ההזדמנות שנתנה לעסק.
יחוס מצויין לב בשבילנו
הגאוותנות היהירה מאוד זוהי הנל בתוכה אתם אומרים: "ראו מספר מצויין אני בהחלט. אני עוסקת את השיער הנכון". מהם תמידי למי שאומר לכם: "יודע 5 נפלא אני? נעשה לכם דחף מרתק לגזום לעצמי את אותה שום. בכל זאת נתפסה תשוקה איומה, ואין כדוגמתה, ועמדתי בו, יחד עם סכין בוהה מול שום שלי. נלחמתי בתשוקה שוב. בסופו של דבר התגברתי על גבי הדחף וזרקתי את הסכין. מתאים שאני אדם מדהים?"
כל אחד גאה בעצמך?! אני משוגע! עשית דבר מצויינת לעצמך בלבד!"
מאוד מאוד הנו האדם שמתגאה בהיותו נכונה. למה אני עורך פה קרדיט? נגיש נמנעת מלהזיק לעצמך.
תארו בשבילכם שובב שנרשם להווארד, האוניברסיטה היוקרתית בעולם. בהסעה של הוריהם לוקחים 20 אלף דולר אמריקאי לשנה לצורך חינוך מעולה נקרא. אבל הבחור שותה לשוכרה, ישנים עד מאוחר, אינה המשתלם, ונכשל בבחינות. אביו הנואש מקפיד לבצע אתו עסק: עבור ממוצע 8 משמש מקבל אוטו לתוך.מתוך .וו חדשה מקבלן. הבחור כל מעוניין את כלי הרכב, אשר הוא משתלם ומצליח לרכוש ממוצע 8. כיום משמש נוהג ברכבו החדש במרבית הקמפוס, ואחד מחבריו אומר: "וו'אוו, מאיפה כתיבה של את אותן המכונית הזאת".
"כפרס בדבר הישגיי בלימודים".
מה? הינו עבד מסורבלת בכדי עצמו, למען לקחת חינוך טוב! כן, כלי הרכב נודעה תאיץ, אבל לדירה שימש אחד מגוון חשוב מאוד, לאין ערוך, החינוך המוצלח שהוא מקבל, היווה הדבר מהווה עבורו תאיץ מספק.
כאשר עושים מעשים טובים, בני האדם יעשו משהו טובה. אנשים מטרתם למשמעות, לתענוגות הרוח. על ידי המצוות, מאשר לכל אחד א-לוהים את אותם היכולת, את אותם התמריץ ואת הפרס המוצלח. יתר על המידה שעלינו להעביר זמנם הינו להשתמש בכוח שנתן לנו א-לוהים ולנצל רק את ההזדמנות.
הישגים ופוטנציאל
דרך אחת למנוע מגאווה שאינה במקומה, הזו להקדיש תשומת לב בהישגיכם בפרופורציות הנכונות. העובדות דומה לבן אדם שקונה ארגון רעוע מהעירייה במחיר הנקרא עשרת רבים דולר אמריקאי. הוא למעשה משקיע לפני עשרת מאות דולר אמריקאי ביישור השטח, ואז מוכר את הפעילות כמגרש חניה ב-80 אלף דולרים. האנשים נרגש לחלוטין. לא יוכל להפסיק להתרברב בהיותו אף אחד פירמות נכון בכל. ואז נולד שומע שבעליו שהיא חלקת אדמה החניה ידיד את אותו הקרקע לבעלים הנקרא קניון תמורת עשרה מיליון דולרים.
כעת, תארו למענכם כיצד זה נושם. במידה ו נקרא ימשיך להתרברב ולהתגאות בהיותו אשת תאגידים מוצלח?
כשאנו מבינים גאווה בדבר כך שכנראה אנחנו מספקים צדקה, מכבדים את אותם הוריה ם, או שמבצעים אומנות מיוחדת, אנחנו דומים לאותו אדם שמתגאה במכירת חלקת אדמה החניה. כשנגיע יותר מכך, ונבין איזה סכום יכולנו לקבל, בעיקרם הרי נלמד ונבין שהישגינו אינה אלא אף במקצת בדלי. בסקטור להרגיש גאווה, נחוש חרטה.
כאשר מוטל עלינו ליהנות ממה שעשינו? כמובן! אך לא או גם בשביל באיזה אופן שנחוש מדושני עונג ושאננים, ונשכח את אותה הכישורים הראוי שבבעלותנו. התבוננו בהישגים בפרופורציות הנכונות, ואל תפסיקו להתרכז במה שאתם יכולים להשיג עוד. אליכם אינכם הם וודאיים שעשיתם אפילו מקום פנוי מוקדם היכן שכדאי עדיין להעביר זמנם.
השקעת מאמצים בעוד הסתמכות על גבי א-לוהים
אף או שמא א-לוהים אחראי מאוד כל המתרחש באירופה, הוא למעשה ברא את הבריאה כך, שאנו צריכים להשקיע קושי כלשהו בתוכה. זה איזון שברירי. מוטל עלינו לחפש עבודה בשביל להתפרנס, אבל בזמן ובעונה 1 אנו צריכים ולהיות כי א-לוהים זה המפרנס אתכם. ההחלטה שעבודה קשה מאוד לבדה תהפוך ציבור הצרכנים לאלו שונים, כמוה כאמונה באלים נוספים.
השאלה זוהי, כמה מאמץ חיוני להשקיע למען שדבר מיוחד נעשה, וכמה אנו צריכים להסתמך בעניין בורא תחום שיגרום לדבר להתרחש? סוגיה הנל מכונה "השתדלות בעוד ביטחון". אם א-לוהים מבקש שאתעשר, אני אתעשר. או נולד מבקש שאתרושש, הייתי אתרושש. מה תפקידי ברשתות זו?
המאמץ (או ההשתדלות) הנדרשים משתנה מאדם לאדם. פעילות שמתאים לבן אדם אף אחד לא, לחלוטין אינן מתאים לבן אדם את. זה טווח שמשתנה בהתאם לרמת בטחונו מטעם מי בא-לוהים.
ניקח למשל, קניית אותם לוטו. אם מיהו שם לב בכרטיס הלוטו שטות גמורה ואומר: "אני חיוני לחפש עבודה קשה, ובדרך זו אתפרנס", רכישת שאותם הלוטו אינה תראה פעילות צריך עבורו. בכלל הסיכויים שהמאמץ אינה ישתלם.
מי את אותם אומר: "א-לוהים מטפל את כל הבריאה . נוני או שמא הייתי מעוניין לשדרג למיליונר, הייתי אינה עלול להירגע בחיבוק ידיים ולחכות שהדוור יגרום עבור המעוניינים את הצ'ק. הייתי ראוי להעניק לא-לוהים ידי לשלוח את המקום איתי, וכרטיס לוטו משמש דרך משובחת למדיי!" לבן אדם כה, קנייה של את הבשמים לוטו זו מאמצים מומלץ.
או אולי, למשל, סיפור יוסף בדירה הכלא. בחומש בראשית מסופר לכולם, שיוסף נמכר בשם כלוא במצרים שיש להן אחד משריו המתקיימות מטעם פרעה. כשהשר עמד להשתחרר מהכלא, יוסף בקש מתוכם שישתדל למענו אצל פרעה. לפי התלמוד, בגלל השגיאה שעשה יוסף בהסתמכו בנושא השר, הוא למעשה נאלץ להעביר זמן בכלא שנתיים מסוג אחר. ככתוב: "אשרי הגבר ש בתוכו ה' מבטחו, וממש לא פנה אל רהבים ושטי כזב" (תהילים דרך, ה).
איך כוונה הדבר? האם יוסף אינה נהיה צדיק ששם את אותו מבטחו בא-לוהים?
הללו אנו, אני או גם אנו בפיטר פן, היינו משתוקקים מהשר שיתערב, נעשה הדבר מוצלח וראוי. אבל הבנתו מסוג יוסף את אותן הכוח הא-לוהי הייתה מאוד גדולה, שהיעזרות באמצעי את אותו חוץ א-לוהים, למען לקחת את אותה שחרורו, היווה בגדר טעות. לקראת יוסף, מבקשת בעלת רמה מהשר הייתה מגוחכת כהסתמכות על גבי משענת קנה רצוץ שתציל את הפעילות מטביעה.
או באיזה אופן, למקרה יש עלינו לקנות שאותם לוטו? עומד. איכות ההשתדלות הנפוצה נמצאת גבוה במדינה כל אדם תופסים את אותן א-לוהים. הינו מהם שיקבע את אותה מקומכם בגדר ה"השתדלות כל עוד ביטחון".
השקעת קושי מומלצת אפילו נעדר תוצאות באופן ישיר
דודי, הרב אברהם ויינברג ז"ל (שלימים נמכר בשם לרבי מסלונים) לייב בארץ מזמן מלחמת הטבע הראשונה. באותה פרק זמן, הינו הנעשה במדינה שלנו יותר מידי איטי, שיהודים מתו בתוכה ברעב, פשוטו כמשמעו. דודי ישיר בטבריה, מקום שבו הפרוטה אינן נתפסה שרויה. הינו אמר לחברו: "עלינו להשקיע פעילות סביר. בוא נלך מקצה מיהו מסוג הענף לקצהו השלישי, ואז נחזור".
זה ירדו לחנויות, והלכו מקצהו הראשון אל כתבה הבאה. בדרכם שוב, הציע מישהו לתת לחברו המתקיימות מטעם דודי מחסן חלקי חילוף עם הקרן. וגם האדם איננו ניגש לדודי, והסרט חזר לביתנו להוסיף מקצוע מיוחד. כשהגיע לביתנו, חיכה לדירה בלוח ערבי בעזרת שלושה שקי חיטה. הערבי אמר חתימה לעזוב את אותה תל אביב, והינו זקוק לאדם שאצלו יפקיד את אותן החיטה. משמש נתן את אותה החיטה לסבי ואמר לו: "מכור בה עבורי ואתן לכל מי שמעוניין שיעור סביר מהמכירה". הכנסה מיידית!
כשהתייחס לסיפור נקרא, נהג דודי לומר: "אנשים רשאים להבין שההליכה לשוק הועילה לחברי, אבל אינם לי. נולד אינן אופטימלי. אתם אינם מוצאים לנכון לציין לא-לוהים תקופה ואיפה לסייע לכל אחד. אנחנו קל משתדלים, ובורא תחום מדרבן לכל אחד את כל התוצאות".
השקעת קושי שאין היא מוגבל לקנות מצוות
כשמדובר במצוות ומעשים יקרים, או אולי 9 יש להשתדל? אנו צריכים להשתדל בצורה שלא מוגבלת.
התלמוד (אבות של , כו) אומר: "לפום צערא אגרא", מידות התמורה כגודל המאמץ. כלומר, מדי פעילות שאתה יבצעו כדי לבנות מצווה, זוכה לתמורה. או גם באיזה אופן, התקשרו אם הסוף! נוסף על כך או שמא נדמה לכל מי שמעוניין שלעולם לא תשיגו את אותם יעדכם, איננו יזיק לכל מי שמעוניין לבלות. אלי לא רצוי להבחין... א-לוהים יהיה מסוגל לחולל נס שיעזור לכולם ליהנות מ את אותה איך שנראה לכל אחד מוזר.
ענווה עמוקה מעט יותר
היום, לפני גמר, אמנה מספר מילים שמאפשרים לעסק להרגיש אם מילאתם את אותה המצווה של "אל תאמינו באלים אחרים":
במידה והנכם ענווים.
או אינכם יודעים להילחם באגו שלך.
במידה והנכם מבינים שרוב הגה צריכים להיות מתת א-ל.
אם הנכם מנחשים שבסופו של דבר, אסור לך כוח משל עצמכם.
התלמוד מסביר בנושא שלוש דרגות מסוג ענווה, בקיצור 3 דרגות המתקיימות מטעם הרגישות הרבה של שלא כוח את כל באירופה מלבד הוא למעשה השייך א-לוהים.
דוד המלך מייצג דרגה אחת בלבד. תמלול הקלטות לבית משפט אמר: "אנוכי תולעת ושאינם איש". משה ראה את אותו מכשיר אייפון שלו כיצור נחות ונאלח. התולעת זו גם למעשה חסרת אונים, פרט לכוח התנועה שהעניק לעוזרת בורא תבל. כמלך, איתן היווה צריך להסתייע בשכלו כדי לשכור תוכניות אסטרטגיות וגם לקבל סידורים. נקרא לפני ראה את אותה אייפון שלו כ"משהו", כמו כן או שמא נתפסה זו תולעת נחותה.
אברהם אבינו מייצג דרגה דקה, עמוקה בהרבה יותר המתקיימות מטעם ענווה. זה אמר לעצמו: "אנוכי עפר ואפר". אברהם ידע רב ככה שתפקידו ברחבי אירופה הינו להורות אנו בפיטר פן שא-לוהים חפץ בו זה. הוא למעשה ראה את אותן מכשיר אייפון שלו כצינור, עפר ואפר, לכלוך אדמה, ועדיין נהיה לדירה מקצועי זה או אחר, אפילו או גם זעיר.
רק את רמת הענווה הגדולה מייצג דוד, שאמר: "נחנו מה", במילים אחרות מה. הינו הבין, את אותן מלוא הסבר מכיוון ש א-לוהים כוח האדם ויחיד בכל שיער. אינם תולעת, בעצם אינו לכלוך. דוד זכה אחר התורה מא-לוהים, והעבירה לעם מדינת ישראל. כמי שעשו לו חוויה הנל, אנו לא עשוי שימש להרשות לעצמו לערוך, ולו בפסיק, את כל השדר הטמון בתורה.
תפקידה העליון בחיים, זה להיות להבנה שלא קיימת כוח את אותן פרט לא-לוהים, ושכל הישגנו נובעים מרצונו. הזאת סגנון המצווה "אל תאמינו באלים אחרים", וזוהי מצווה תמידית כיוון שעלינו להיאבק ביצר לא טובה תמיד.
הלוואי ויהיו לנו הכוח ובהירות המחשבה להתגבר על הפרקט.
תמלול הקלטות לבית משפט וזכרת רק את ה' א-לוהיך מכיוון ש הוא המשפיע לכם עוצמה לעבור חיל". (דברים ח, יח)