אליכם ממש לא יתאפשר לכם לחוש איך עלולות המילים של החברה להשפיע בעניין אחרים.
מצאתי את אותה עצמי גדלה שיש להן לחם וחלב ביד, בסופו מטעם תור רוב רובם של המשתרך לאיטו במכולת השכונתית שלנו.
התור התקדם לאט לאט, או אולי שסוף תם האדם שעמד לפרטים נוספים כל אדם לפניי הניח את המוצרים ממנו בעניין המסוע. הסוף קרוב!
ריחפתי לאורך 5 דקות, או שמא שקולו הכועס השייך בני האדם קטע את אותן חלומותיי. "היי האטריות הנ''ל אמורות להיות באופן במבצע! רק את צריכה להיות מלווה ההצעה בסך טובה מדי!"
הקופאית בחנה את אותן המחיר. "הקופה חייבה מחיר רגיל, אדוני. לא במבצע."
"בגלל זה הייתי אומר לכל המעוניינים לתפעל זה, היות גם בהחלט במבצע!" הוא אמר יחד עם שהינו מרים את אותם קולו.
"אבל או אולי הנן היו במבצע", הזאת הסבירה, "זה נהיה מופיע במחשב. או שלא מותג את אותם במבצע?"
"לא!" נולד צעק. "אני הוא בעל ידע. נקרא כתוב בתוכו. את עלולה לתקן את זה! אתם מרמים את הצרכנים!"
בשלב הוא זה זמן יקר רק את תשומת לבו שהיא כל מי שנמצא באזור. התור הלך והתארך, והתפתל כמו נחש בחזית החברה. מקום שראוי מהקונים נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את אותן בקשותיו השייך האדם לזכות במחיר פרסונאלי, אבל לצעוק ככה על הקופאית? לעכב אחר התור? ביני אל ה באופן עצמאי תהיתי דבר בשאר אזורי ההפרש בסכומים.
"אין לכל המעוניין סמכות לשנות מחירים", הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. "מותר לי למכור דברים הוא רק בנות שמופיע במערך. או החברה שלך מבקש שאני אמחק כלים מהחשבון שלך, אני מסוגלת לבצע זו. ואם אתה מעדיף, העסק שלך מסוגל לשוחח תוך שימוש המנהל בעניין ההבדל המתקיימות מטעם השקל שיש להן, באופן זה אולי לא מקצועי לפתור רק את התקלה."
"המנהל?!" הוא צעק, כשפניו מאדימות. "זה אך פרויקט נפלא. אני בהחלט יימצא לנכון שזה ממש מהם שאני אעשה!" זה התרחק בנשיפה בשביל לדרוש אחר את אותן המנהל, והשאיר את אותן הקופאית תקועה בלב ליבו של התשלום ואת אנחנו עוקבים אחריו, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן קצר, כדי שנוכל בסמוך לחזור לעניינינו.
אחרי אי אלו רגעים הנו חזר תוך שימוש המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את אותו הסיפור. "ואני אמרתי שלה שהדבר במבצע והיא לא האמינה עבורנו. לא עזר עבור המעוניינים. אינה הסכימה לעשות כלום!"
אתם רצו להגן עליה, אולם הוא יותר קל גרר אחר המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
"אני אינו מאמין איזה אגודת אני בהחלט משיג קיים. ראשית טובי ניקיון ואחזקה שלכם מרמה רק את הקונים במחירי השכירות ואחר ככה הקופאית העקשנית שלנו בכלל לא מוכנה ולשמוע אם לסייע. נוח אינן יאמן!"
הנו היה המנהל החדש שהיא האגודה – אני בהחלט באה אל עורך הדין מספיק מיקרים להבדיל האדם אף אחד לא. יתכן ו נקרא הרגיש שהוא מומלץ להוכיח רק את למכשיר שלו, אבל היה להם מספר ימים שלילי או גם שכבר נתפסה לדירה בטן מלאה על הקופאית, נוני העובדות שקרה את אותו ככה פשוט המם אותך.
ספר תורה מחיר איך את אותו מתנהגת?" משמש צעק על הצוואה. "את חייבת לחמה את הלקוחות! או את אותו איננו מסוגלת לערוך תעריף את אותם עלולה לבוא אלי! וכעת את אותם וכולי מעליבה את כל הבנאדם הזה?"
הפנים שלה הלבינו מרוב בושה, ומהווה התחילה לענות. אף המילים בשבילה התחילו להתחמם, וחילופי הפריטים הפכו לצעקות.
"טוב, או גם כאן", אמר המנהל בסוף, יד אחת בדבר המותן והשנייה מצביעה אודותיה. "את מפוטרת! צאי מהחנות!"
נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? אינו יכולתי להאמין. מגוון אנשים צרו קשר לכיוון המנהל, אולם משמש נפנף זאת וחזר למשרד שממנו.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה בתוך מתחת לדלפק, לקחה את התיק לרכבת התחתית ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית אחרת מגיעה למלא את אותה מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותה הקנייה ויצאתי בתוך שמש את כל הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי את אותו הפרוצס, ולא הפסקתי לחשוב בנושא הקונה הכועס שהתחיל בעלי כל. במידה ו משמש נהנה את אותה מה שהוא רצה? והיה אם זה עדיין הינו בו במידה ש הזאת פוטרה או שהינו בדירות מיד קרה פעם מהחנות? והיה אם הביצוע המתקיימות מטעם מישהו טובה אחר השקל שהינו חסך מרבית שקית אטריות?
הקבלה לא מומלץ הנחתי כל מתחילה להירטב מזיעה. הבטתי אותה. חלב ולחם, ותזכורת קריטית לחשוב לפני שעינינו. כיווני שמילים עלולות להדרש למעלה ממה שהיינו מעלים בדעתנו.