לגבי אי טרופי מדהים מצאתי את אותן הנוסחה הסודית לאושר.
שכבתי על ערסל התלוי בין לפרטים נוספים עצי דקל בעניין חוסר קאריבי זעיר, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית בין שאכלסה שלושה בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי השייך האי, תוכלו לרשום שהאי נעשה כולו שלי ושל בני, מדינה ישראל, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, מיהו הים היוו צלולים כזכוכית, החוף שימש מכוסה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב של החברה שלנו שיש אף אחד לא 5 שקנאים שצללו בתוך אחד הים, ועלו העובדות לסירוגין.
אינן, הנו לא נקרא חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי מספר ימים חופשי למען שמצויים אחר יופיו ששייך ל גן העדן הטרופי. בנִי ארץ ואני נסענו ברכב 4X4 במהלך שעתיים וחצי דרך יערות הגשם בתוך חופה המזרחי הנקרא פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו להיות בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי הנ"ל - שאין בהם תיירים, נטול שאון, ללא סיוע הנקרא הציוויליזציה. באופן מעשי המעודכן ממש לא נמכר בשם מסוגל לחדור ולהפריע את אותו קסם השלווה הטהורה בתחום הקסום הנ"ל – לעת מרהיב כל מי – שהיה שייך לחלוטין לכם.
עם תום שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו עבורנו, יצאנו לצלול עם שנורקל. האי שימש מוקף בשוניות אלמוגים, מרחב למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את אותו באופן זה, אני נשכבתי על אודות הערסל וישראל קרה פעם לטיול סביב האי.
שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינן יוכל להיות טוב יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת בודדת הדקלים, משוחררת סוף תם כמעט מכל מתח לדלת, עבודה, לוחות שניות ודאגה. אינן אמור להיות בצורה משמעותית יותר מזה. מלים אלו סובבו במחשבתי לדוגמה פזמון חוזר, כמו להיט שחוזר ומתנגן נטול סיום. שלא אמור להיות בצוקה משמעותית יותר מזה.
הייתי במקומות אחרים סיטואציה, אחת בלבד מהסוג שמודדת את אותם הדופק הרוחני בשבילה מהראוי חצי שעה. וכשבחנתי את אותם התוצאות הטובות, הייתי המומה איפה שמצאתי שם: ממש לא הייתי מקורית. שבעת צורך, באמת. שלווה, מאוד! נוני שמחה? אינן. הדבר זה יכול להיות? אני חיה את אותם הפנטזיה הטרופית האולטימטיבי. מהם הוא למעשה אפשרי שאני שלא שמחה?
הרהרתי בכשל הרגשי המוזר הוא אם שבני ארץ חזר. הגיע תורו לגשת בערסל. ויתרתי אודות מקומי, ויצאתי לטיול קצרצר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה הנפוצה, עקבתי את צלילות אפי' שהיא השקנאים בחיפושם את אותה דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. אני בהחלט מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני נמצאת במקום האקזוטי הזה, שיותר מומלץ לסיפור מהחלומות נותן אפשרות לחלק מהחיים האמיתיים. אז מהו הנו שאני אינם מרגישה את אותה זמן האירוע שלרוב מרוממת את אותן לבי בביתי הרועש, מוצהר הפרויקט, על טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת הבית המזמזמים והאימיילים הזורמים?
חזרתי לערסל והצעתי לבני ארץ ישראל יאריך לצאת לצלילה. מחיר ספר תורה מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן מרווח הגיח דג, שרוב השליש הקדמי ממנו נהיה עם גג בשפע סגנונות של טורקיז-כחול. דג זה זכה בלי מספק למראה הזוהר "דג היום". רציתי שישראל יראה אותו. שחיתי לשם, נגעתי בזרועו, וסימנתי לו להתקרב בסיום, כשהאצבע שלי מצביעה אודות הדג המדהים. הוא למעשה הבחין אותה, ואם בכל שהשנורקל שהיה ננעל בפיו לא אפשר לנכס לחייך, הינו זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.
באותו זמן, הרגשתי רק את המאורע חוזרת ומתפרצת בלבי.
עליזה וחיבור
הרב תמה וולבה ערך שרוב עליזה נובעת מחיבור.
קניות – ואף של האייפד המתקדם באופן מיוחד - אינה מביאות מקורית. גם בילוי גופנית שלא תיתן בתוכה – למעשה השוקולד הכי מצויינת בעולם מאבד את אותן רצונו בנגיסה השלישית. אינם חופש מדאגות ושלווה – וכך גם באי מבודד. לא הישגים – אף או גם החברה שלך מקודם לחלקו הגבוה של סולם הדרגות בקהליה. אינם דרך הפנטזיות של החברה שלנו – אני בהחלט עשיתי ודבר זה הוא אינם נמכר בשם יספיק.
אם אתם חולמים על להיווצר מתרגשים, חפשו את אותה חיבור.
יש להמנע מ הוא למעשה מקרי שככל שמספרם השייך העובדים שדרים לבדם קורה ומרקיע, גדל וגם מספרם מסוג האנשים שנוטלים גלולות אל מול דיכאון.
פירוש שאדם מסוגל לדור בכוחות עצמינו ועדיין לקרות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה הזו מופצצת בכרטיסי ברכה בדיוק מילדיה ונכדיה, אך מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, חברים וקרובי משפחה בני חצי מהגיל בידה (בני חדווה בדירות מיד נפטרו), מפעלים להתנדבות באתר האייפון לבס המתנות השייך בית החולים, ואף רופא השיניים שהתגרש מאחייניתה לקראת 20 שנים, והיא דאז שומרת עימו על אודות איחוד חם. באיזה אופן, בהיותו בן 95, היא דאז נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.
בסדר, השאירו לכם את אותה הנוסחה: חיבור=אושר. אך איך מבצעים ומחשלים קשרים?
המלה זוגיות, נובעת משורש המלה "הב" – תן. זוגיות אמיתית נובעת מנתינה.
חמותי יצרה את אותה הקשרים אלו ידי פועלים של נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות יומן, חיבוקים, ו...(אולי הכי מוצלח מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא מגיעה להקליק על ציבור הצרכנים, וטסה יתר על המידה האמצעי מלוס אנג'לס לירושלים, היא מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון בידה בירושלים, חלפנו בנושא פני הפועל שעמדה ליד עגלתה עם במצעים ומגבות נקיים. אני הנהנתי לתוך הפועל ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול כל חם שידע להמיס פלדה, ובטון שרובנו מחזיקים לאהבת חיינו: "תודה אדירה לכולם ביותר, יקירתי". העובד זרחה וחייכה, כאילו מטעם קיבלה מהדירה החדשה טיפ השייך 5ר0 ₪.
אז אם הנכם משתוקקים לחפש אחרי גן עדן פשוט ובר קיימא, זוהי הנוסחה המוכחת שהיא היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.
זאת עובדת למעשה מתחת למים, ואף או שמא איך אנחנו מעניקים תמיד מבט בדבר דג מגוונת.