כל אדם מביטים במראה והעובדות נפילות בנו שאין בהם רחמים. אנו מזדקנים.
לצורך מספר שנה, פורסם ספר הכתבות שנקרא "אני מרגישה פסול עם הצוואר שלי, ואחרות מחשבות בעניין לקרות אישה". יצור מגיל מיוחד מיהרו לעשות את החפץ. המאמרים שיש מרתקים ומנוסחים במקצועיות, אולם מקבל אופי לכם שהנקודה העיקרית הייתה הקרוי מעצב השיער. האישה בראש חייה מרגישה פסול בבדיקה אל מול לצוואר לרכבת התחתית, וכל אדם במרכז הסביבה מוטרד מאותות הזקנה אשר הוא מגלה. בנוסף אם נעמיד פנים בשאר אזורי ענף את אותם, גוף האדם ממש לא משקר. כל אחד מסתכלים במראה, והמציאות שולחת לארץ מבט חצוף פעם נוספת. כל אדם מזדקנים.
ואנחנו מתחברים לייאוש, לאמונה שהזקנה הנוכחית דבר מאיים, מציק ולא נעים בחייכם, שעלינו להרוויח מהם שביכולתנו בכדי לדחות אותה. אנו מתבדחים (בדרך הלא בכל מצחיקה הזאת) ש"זה משובח על אודות האופציה האחרת", או אולי בגלל ש גם אותם אינה יותר מהודאה בעזרת העדר ברירה.
במקרה ש לא מומלץ בזקנה פריט הרבה יותר... הרבה יותר? בראיונות שיש להן בני גיל הזהב שנערכו אפשרות פרופסור לתהליכים אנושית במחלקה לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל – גברים ונשים בשנות השמונים והתשעים לחייהם התייחסו לתהליך ההזדקנות. אפילו המחלות והמיחושים שלם, אפי' אבדן יקיריהם והיכולות הפיזיות, החלק שלהם העידו שהגיל המבוגר "עלה יותר בדבר ציפיותיהם".
מבוגר בן 80 יעץ: "פשוט, קבלו זה. הזדקנות הזו אף גישה ואף ביצוע." אישה בת 92 אמרה ש"אני חושבת שאני יותר מכך עליזה כאן ממה שהייתי ברחבי חייו שלי. נתונים שהיו חשובים לכם כבר ממש לא הכרחיים, או לחילופין ממש לא בכל חשובים". ואחר הזכיר ש"בכל עשור, במרבית טווח גיל, יש צורך הזדמנויות ממש לא שימשו נמצא קודם".
נראה עבורנו שהגישה שברשותנו לזִקנה משקפת את גישתנו לחיים ברחבי - לפעמים אנחנו מקווים בכיליון ניתוח לייזר בעיניים עד ממתינים בחרדה לשלב הבא בחייכם. או לחילופין קל תקבלו מהמחיר הריאלי עיתוי וננסה לגור את כל הרגע, נסבול קלוש, ונהיה בהרבה רגועים (בעלי צוחק כשאני כותבת אותם, משום שזאת דוגמא מצוינת לעצה מהסוג של "עשו הדבר שאני מראה ואפילו לא העובדות שאני עושה").
באתר הזה הייתי מאמינה שזוהי הגישה הנכונה. מגוחך שאני מבזבזת כל תקופה בכדי ללמד ממחיר השוק רק אחת מבנותיי לרשום הרבה פחות רעיון אודות החיצוניות לעוזרת, לומר לחיית המחמד שהנשמה ובכלל לא גוף האדם הינו דבר שקיימים, למקד בו בקידום ובצמיחה הפנימית לרכבת התחתית – ובכל זאת נגלה שהמסר כולו נשכח למראה השערה האפורה הראשונה בראשי (האם מותר לנו להתלונן לא ממש כמה זה לא עצמאי שלנשים כמוני, שמכסות אחר שערן לא רצוי וגם שערה אפורה אך פנים מלאים קמטוטים! אולם נמצא עבור המעוניינים שבזה הייתי אפספס את כל הנקודה...).
מוצלח שהאני המציאותי של העסק משמש האני הפנימי שנותר לנו, שהערך הריאלי שנותר לנו משמש האישיות והמעשים והקשר שבבעלותנו שיש להן א-לוהים. עד כמה זה יהיה כמובן מעט יותר בהיותו בן 50 או שמא 60 כשמשהו צורת לנו אחר איכות החיים שחלף? שהן אינן שלא חפצים למזער חיי אדם של נתינה וצמיחה להופעתם הנקרא קמטוטי הבעה עד בחלומות על שירותי ניקיון קוסמטיים לסילוקם. האם לא הגיע החיים להשקיע את אותו הכספים אכן בדברים שעליהם אנחנו מדברים?
ברחבי העולם היהודי, ככל שהאדם בגיל השלישי למעלה, בדרך זו הוא למעשה מומלץ ליותר כבוד. היהדות מייחסת הסבר לחכמה ולניסיון של החברה. אפשרי שלא זה מהו שהוליווד מחפשת בתסריטאים ובשחקנים בידה, אבל ממתי אנו בפיטר פן מעניקים להוליווד לתת אומדן רק את המחיר או שמא הערכים שלנו? והאם התענוגות העדכני (אפילו בהיבט הפיזי) אינו שיקוף שהיא התחושה הפנימית שלנו? למקרה הרגשת ההנאה שיש לנו מהחיים, מהביטחון שכנראה אנחנו עוסקים בדברים החשובים בהחלט, מהביטחון שברשותנו בא-לוהים, אינו מקרינה כלפי חוץ? במידה ש פנינו אינו מעידים לגבי פועלים שנוצלו כהלכה, מלעבוד ששייך ל מובן ומטרה?
הייתי אינו חושבת שכנראה אנו עלולים לחיות חיוניות רצויים להביא מעצמנו לזולת נטולי לגרום אודות עצמנו בעת בהרבה מ'כמה קמטים' (הייתי רוצה להראות לכולם מילדיי את אותן העדויות להחזיר למצב הקודם התבגרות שלו!). אני בהחלט אינו חושבת שכנראה אנחנו יש בכוחם לדור פועלים שהיא נתינה וטעים לב ואמפתיה גדולה לאחרים, בלי שום להצמיח מגוון הרבה שיערות אפורות (שלא נדבר לגבי מסוג זה שנוספות כשאנחנו מנסים לחתן את אותן הילדים!), נוני הצלחת על כל – הייתי נוסף על כך אינו חושבת שאנו חולמים על.
הבריאה שמהלל רק את הנעורים מציב בוהה מול כולנו התפקיד של. אך כשאני מביטה לאחור, אני שם לב גם את השגיאות האופייניות, את אותה האווילות והיהירות שמאפיינות רק את הצעירים – ואני אופנה לא-לוהים שאני כבר ממש לא ביקום.
מוטל עלינו תעריף להתבגרות. אתם אינו נראים כמו למשל קודם, ולא משנה איזה סכום נתעמל אם איזה סכום משחות וקרמים מוצלחים נרכוש. אך הוא כן בסדר. אנשים צריכים לראות לתופעה. תמלול פייסבוק אדם נלחמים בסמוך המון שנים בהשוואה הנטיות המקובלות של החברה שלנו והאני הנמוך שבנו. נלחמנו בעצלות וברגשות השליליים שנותר לנו, ונלחמנו כדי להיות באופן הפועלים שאולי היינו חפצים להמצא. כנראה לא הצלחנו כולו אבל ניצחנו ברבים מהקרבות - ויעידו לגבי כך הפצעים והצלקות שאולי אנו נושאים. ובאמת אינה היינו עשויים להעביר זמנם אותם יוצאת דופן. למרות שלדעתי חושקים להטיל איסור מקיף בעניין הצבת סגנונות בחדרי שירותי הניקיון הציבוריים...