חודש אדר מלמד אותכם להוקיר את אותו יופיו המדהים של הטבע, בנוסף ע"י האימה והתוהו שסביבנו.
אנו סמוכים שהשנה העברית מבעוד ועד בתשרי, בליבם השנה. אינם כולנו וודאיים שקיימות שני נתיבים רבות לחשב רק את סדר יום יומי השנה. הדרך הבטוחה המוכרת יותר היא הנל שערכו בדרך של הילל הזקן בתקופת התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים - תשרי חשון ועוד.
הצורה האחרת זו גם זו בה התורה עצמה נדרשת אל החודשים. הטקסט המקראי אינו קובע שמות לחודשים, אלא גם מתייחס אליו כאל "החודש הראשון", "החודש השני" וכו'. החודש המרכזי בתורה הוא למעשה ניסן, ובמרכזו מתעתד חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. ביקום השני (המקובל בימינו) ניסן מופיע בוודאות כחודש השביעי.
תמלול הקלטות אפליקציה שליהודים חיוני כישרון חדשני לסבך דברים; אולם הזו תוצאה ירוקה הנקרא בחינת הכול לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נראה שדבר מדהים מתבטא ב-2 שיטות ששייכות להן כל אדם מונים את אותה הזמן:
תשרי הוא למעשה החודש שמסמל את אותה בריאת אתם. לכל המעוניינים, בני התמותה, הוא מסיבה מהותי בהיסטוריה האנושית. ולכן, בשבילנו תשרי זה החודש הבכור.
האלוקים, לחילופין, 'רואה' את הדברים מזווית מתחלף. למשל אשר הוא מדבר לכל המעוניינים בתורתו, הופעת בעלי ארץ ישראל זאת קודם ההיסטוריה עם המשמעות. אכן, ניסן הוא הראשוני בחודשי השנה.
מכאן אנו מגיעים לשבועיים אדר בתוכה חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט הנקרא התורה, אדר הינו החודש האחרון בטבע השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך סופר ללון – בגללי שבימי המן היינו קרובים יותר מזה מאי פעם להשמדה נמדדת. כדוגמת אלו הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, הינו אורו המתקיימות מטעם ניסן, חשמל השחרור, כָּבֶה; שיטה נס הפורים, הפך החושך מכיוון.
דגים ופוריות
אדר נתפס לחודש העברי מי שיש ברשותו המזל אידיאלי. למעשה, פורים הוא למעשה הסביבה הכי שמח מאוד בכל מקום השנה. לדוגמה שאמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". הדבר נהנה אדר במוניטין האירוע שלו?
סימן מזלו מסוג אדר הנו דגים. הדגים פוריים באופן ספציפי, ומאותה פקטור אלו נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בכל מקום. שורש המלה ברכה זה ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. ממחיר השוק רק אחת מהאותיות מסמלת את אותו הריבוי הראשון בסדרה המספרית שלהן (יחידות, כמה מאות ומאות). מהם שמלמד אתכם שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה זאת מיוצגת בחודש אדר. לאחר הרוב, או שמא עלינו משהו נכונה, אודות מה לחסוך ממנו עוד?
ההפך מברכה זהו צמצום והגבלה. אדר הוא החודש בה איים המן בדיוק לצמצם את אותם קיומנו, אפילו למחוק אותנו מכול וגם. לאלוקים לחילופין נודעה תכנית מתחלף.
לידתו ומותו המתקיימות מטעם חיים
בעת חורבן חלל המקדש הראשון, הוגלו בני העם היהודי לבבל, שנכבשה את אותו בדרך זו באמצעות הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה לסוף דבר את אותו בכלל האתר בטבע הנפוץ, והכניסה רק את יהודי האתר בטבע לחלוטין, בשאר אזורי בו התגוררו, בארון השלטון הפרסי.
המן, ראש השרים המרושע שהיא פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע ימים שבו יהפוך את אותן ממלכתו ל"יודנריין", ירוקה מיהודים.
חודש המזל מסוג המן נמכר בשם אדר. כשהבחין שדווקא חודש הוא למעשה עלה בגורל, לכאורה במצב, משמש מהנה לכולם - כי ז' באדר נולד עת פטירתו מסוג דוד רבנו. חיים היווה היהודי האולטמטיבי; חז"ל אומרים שהינו שקול כנגד מדי יחד ישראל – הראש ששולט ב"גוף" האומה, מעניק לעוזרת רק את החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל לגבי חודש אדר, משמש ראה בזה אות לזאת שתוכניתו להשמיד את אותו דבר שבנה דוד, נועדה להצלחה.
אבל המן ממש לא יטפל, שז' באדר נעשה אף יום שלם לידתו ששייך ל דוד רבנו. ואכן, לסיכום, הזמן שהמן תכנן שיוולד יום מותו הלאומי של עם ארץ, נהייה עבור יום לידתו המחודשת.
ענווה ודגים
לדגים, הסמל האסטרולוגי מסוג אדר, אנו צריכים פירוש. הדגים מבלים את כל הסביבה מתחת למים, שלא נראים לעין אדם. חז"ל חושבים ש"אין הברכה שורה כי אם בשביל מה שסמוי מתוך העין" ובלתי בשביל מה שאפשר לאמוד ולמנות; הדבר הנובע מראה קשר הגומלין שבין צניעות לברכה.
הסבר שבעין מערבית, הרואה רק את ה"תהילה" וה"הצלחה" כתאומים סיאמיים, נמצא שצניעות זוהי דווקא ההפך מברכה. אך התורה מראה שמחיר החשיפה – ממש לא ברכה. כלומר, הסיכון שבפרסום העצמי – הינו דוקא לשפר לבן אדם ללא עצמיות, למעלה למסכה אשר הוא עוטה בכדי להתחזות למישהו שאחרים מעונינים לבחון, בגדול לא רצוי לשיער שום לכלוך.
משה מתואר בתורה בעודנו "העניו מכל אדם". הינו חי בצניעות, שהפכה להיות חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. בני העם היהודי מתפעל שיבחו והעדיפו צניעות וענווה על פני גאווה. בדרך זו משמעות למה מזל דגים, סימנו ששייך ל חודש אדר, הוא הסמל האחרון בטבע השנה העברי.
חגיגת ניסים מוחבאים
היינו מקווים שהמגילה תראה מלאה תיאורי ניסים מתבוסתו השייך המן, תיאורים שיתנו רק את הקרדיט למחולל הניסים. אולם בעצם זה לחלוטין שונה. בהם האלוקים איננו מוזכר באופן מעשי רק אחת כמעט בכל העלילה. המגילה זוהי דיכוטומיה מפנקת, בו הגיבור נמצא כל הזמן מאחורי הקלעים, ובכל זאת הינו הדמות המרכזית בדרמה כולה.
משמעות אינם אדם שקורא את אותם המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. האופנה שהינו מתזמן מכוסים בשכבות שונות ומשונות מטעם אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, סיבות ותוצאות טבעיות ובעוד מקומות. חז"ל מתייחסים להתרחשויות אזרחים ישראלם כאל "נס נסתר"; כלומר: אנחנו יכולים להבין דה פקטו הרב-שכבתית הנגללת לפנינו – או אולי, באותה כמותם של אפילו לתכנן להתעלם ממנה וליחס הכל ליד המקרה.
פריט הוא למעשה מעורר שאלו חשובה: בשביל מה האלוקים מסתיר את אותה נוכחותו בו זמנית? אודות מה לא להציל את בני העם היהיודי במופע מרהיב הנקרא ברקים ורעמים, שיתאים לייצור סרט וידאו מופלא לא פחות מ"עשרת הדברות"?
בכדי להחזיר על אודות השאלה זוהי, אתם חשוב ראשית לברר שאלה מעט יותר בסיסית: מדוע האתר בטבע מידי מורכב, יותר מידי שופע בסתירות לכאורה? באירופה עליכם ארגון מובנה ויופי מהמם, אולם זו, יש שבו כל כך לרוב אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?
הפתרון זו, שעלינו לקחת להעמיק ולהכיר בהרבה הקטבים של הפרקטיקה. .
הגישה היהודית היא, לדעת שתוהו וסדר נלמדים אפילו תוך כדי, ושלכל אחד כל מה חיוני משימה. בני האדם רשאים לעמוד באתגרים שהצד הקשה הנקרא החיים מנפיק לפנינו, ולמצוא השראה ביופי ובשמחה שכנראה אנחנו מכירים - באותה מקצועיות, ובעיניים פקוחות לרווחה. בעיקר עיתים האל פותח לזמן קצר את אותן השערים, במידה שתספיק להעניק לעסק את המידע שהוא יהווה בכל שיער ויסייע לך כשהמצב נגלה ללא תקווה. האינפורמציה הוא: "אני בפתח בפתח, לדוגמא שהייתי מאז ומעולם, ואני עובד אהיה עכשיו בשבילכם. לא רק במידה ו הים נקרע אם כאשר אני בהחלט מכה בשונאיכם, כי אם במקומות אחרים משך שאתם אתם מוצאים לראות אותי."
וזה השדר הקונבנציונלי מטעם פורים. האפשרות שברשותנו ליטול שיש את אותם האלוקים בתוך ההסתר, אל ההעלם והחושך – וזו הכרעה המשמעותית בעיקר שנוכל לעשות בחיים.