היהדות מראה היאך לראות מקרוב את אותו חיינו למען לבדוק שהיינו שלא נותנים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרבה אביזרים לתעסוקה הפנימית מסוג אדם. מהראוי הסיפור מסוג העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות העובדים בנו. והיה אם איתן ובני ארץ מייצגים את אותם הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים אחר היצרים שמונעים מכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה נבנה לגבי שיעבוד בני ישראל ''וימררו את אותו איכות החיים בפעילות לא קל בכלי ובלבנים''. המשפט מתאר דפוסי משחק וחשיבה שבעצם ממררים לכם את אותם חייו. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות במהלך החיים. האם כל אדם ממחיר השוק עסוקים ואפילו לא מתפנים לשאול את אותם עצמינו את הדברים העיקריים באמת בחיים:
הדבר בכל מקום הסיבה מסוג החיים?
מהם היעד שלי בחיים? דבר הייעוד שלי?
על מה בחרתי כמתווך בתוכה אני בהחלט עובד?
מהם אני מנצל את אותם זמני הפנוי?
הדבר מניע אותך לרכוש את כל כל מה שאני עושה?
הדבר כן מאפיין לכם לשמוח?
במקרה ש אני בהחלט מהנה למשל שהייתי רוצה להיות?
מה בהרבה צריך לכולם, עושר או לחילופין אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
דבר החלומות והשאיפות שלי?
כמן הרבה זמן אני מקדיש לדברים שחשובים עבור המעוניינים בחיים?
מתי אני בהחלט מקדיש ללימוד אודות העניינים הקריטיים לנו בחיים?
כל מה הנישות האמונות שלי?
בשביל מה אלו מבוססות?
במקרה ש אלו מקדמות את העסק עד עוצרות אותי?
תמלול חדשות ש הוא שהאמונות שלי שגויות?
אם אני בהחלט ישיר במהלך האמונות שלי, או מתעלם מהן ו"זורם" עם הסביבה בתחושה שיהיו בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר איתן פנה לפרעה בבקשה לשחרר את העם לכמה זמן קבוע לעבוד אחר בוראם, פרעה קצף על גבי איך המחזיקים פנאי לכך והוסיף לנכס עדיין חיוניים. אנשים מבחינים שיש הנל מאורך החיים שלנו, והיה אם מקבל אופי שעוד זמן הולך להתפנות לכל המעוניינים משך לקנות את אותו מהם שאולי אנחנו כן חפצים לרכוש, עולה דבר חשוב אידיאלי שמעמיס אותכם.
בעידן העכשווינ, יחד ימים העשייה המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייהם של החברה שלנו לדוגמה טלוויזיה, אינטרנט, נוספות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אטרקציות, תחביבים, וכדו'... אינו נשאר לכל מי שמעוניין עת שלא תהיה ולהתבונן: לאיפה אתם רצים??? מהם כוונה כל זה? בני האדם אינם מפקידים פרק זמן להעצים את אותם האישיות של העסק ולבחון אחר חיינו.
חלק ואיש המצאה אטרקטיבית דגול מהמאה ה-17, בשם רבי דוד חיים לוצאטו הביא לפרסום בספרו מסילת ישרים:
"ואולם היא זאת כן רק אחת מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד מלאכתו בתמידות אודות לבות אנחנו או לחילופין אינם יהיה לטכנאי ריווח להקדיש תשומת לב ולהסתכל באיזה דגם ידי הינם הולכים, היות יכול הינו שאילולי שיש שמים לבם על פי רוב קט על גבי דרכיהם, בטוח שמיד היוו עושים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה אמורה ומתגברת שבהם... שהיה מתכוין אינן לחשוב לדירה ריווח רוב לבלתי יעניקו לב אם ישימו עצה נגדו, אך נעשה מנסה להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת בהחלט זוהי עצת היצר שלילית לחלוטין אודות כל אדם, בגלל אף אחד מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט שלו אפילו בחכמה גדולה והשקפה ענקית..."
רובנו חשים סביבה נוראה אחרי שבזבזנו שעה ייחודי בפקק או שמא בעודנו בדואר, או אולי אחר האווירה ששוררת אינן הספקנו שום לכלוך חייו, יש אפשרות ש הספקנו לרוב השבוע, הרי תארו אחר האווירה רגע לקראת המוות (או לאחריו לכל מי שמאמין...) שפספסנו את היום מכיוון ש איננו עצרנו לזכור. היהדות מוכיחה את הצרכנים לחסוך פיזית ומחשבתית, להיות לרוגע ואז לעיין את אותה חיינו בכדי לאשר שאולי אנו אינן רצים אודות אוטומט באתר שליטת היצר, שאולי היינו לא מספקים פול גז בניוטרל ושאנחנו שלא עבדים במצרים...
אם נעצור ונתבונן ונקבע זמנים להתבוננות ונשאל את עצמינו שאלות קשות, חאפר לחשב מסלול יחדש בכל אחת בלבד שנגלה שכנראה אנו אינו בכיוון הראוי, ואז אולי נוכל לחיות חיוניים בשיתוף תחושה ששייך ל סיפוק אמתי ותחושת משמעות...