הסוד להצלחה משמש לדחוף לאחר מכן אינם משנה הדבר. כמו כן כשקשה, מייאש, כשאין אנרגיה לקום מהמיטה ובלתי זוכרים בכל אודות מה מלכתחילה עשינו בכל זאת לנו - הרי מתגלה הכוח המעודכן.
נתקלתי באחד מהפוסטים היותר מרגשים שנכתבו מחשב אודות אמונה בתלמיד והצמחת כנפיים, דווקא בסיבת אירגון פתיחה קשים ולא ממש מעניקים הבטחה ורציתי לשתף אותכם בטקסט המקסים הנ"ל שחיבר דר' ליאור ברק:
"כשהייתי בן 6, הייתי זוכר רק את המחנכת שלי בכיתה א' גוררת את העסק מהיד אל אזור המנהלת, מרימה ידיים בהפגנתיות ואומרת "אני על גבי הילד הנ"ל ויתרתי".
בשנים שלאחר מכן הוא איננו נעשה יותר טוב; העיפו השירות מהכיתה על בסיס יומיומי, איימו להשעות, להעביר לכיתה "טיפולית", להוציא מבית מגורים הצבע.
אינו יכולתי להמתין מעט יותר מ-5 זמנים בכיתה בלעדי לאבד מקרה, מבלי להשתעמם, בלי להפריע. בכיתה ב' אובחנתי יחד עם הפרעת קשב/ ריכוז והיפראקטיביות, והיפר-סנסיטיביות.
הוריו שלי הוזמנו לפגישות איתו מהמחיר הריאלי מס' ימים, עד שהוחלט בגלל לא כדאי מה לעשות בהזמנה בהרבה יותר - נוח יגיעו בשבוע על מנת לשמוע לגבי מעלליי כל שבוע החולף.
בחטיבה משמש שלא הינו ישתנה - איימו שלא אסיים חטיבה, איננו אעלה לתיכון ושלל איומים למיניהם. מבחינתי, אני בהחלט ולימודים נקרא שלא משהו שהולכים ביחד, אין לי אחר היכולת, לא מומלץ לכולם את כל התבונה, הייתי הליצן הכיתתי - הנו שמצחיק אחר אנו, שמשתטה, שנכשל בהכל אך אינה כן אכפת לקבלן.
מחיר ספר תורה אינה הייתה עבורינו איזו שהיא הרגשת יכולות בלימודים, ולמען האמת לאמיתה שנאתי לסעוד בכיתה.
למזלי, התברכתי בהורים גדולים שתמיד גיבו השירות ודחפו ההצעה אז, העניקו לנו חמימות ואהבה בלי שום גבול, עובד ומשתמש קיבלתם עבור המעוניינים את כל התחושה שאני כשיר לבטוח על החברות.
את אותן התיכון סיימתי יחד עם תעודת בגרות קטנה, אך משהו באופן מיוחד ניכר קרה פעם בהיותינו בני 16: התחלתי להתנדב במד"א. לא לפני חודש בהתנדבות הבנתי שהתהליך דבר שארצה לרכוש במהלך החיים - לטפל, לעזור, להרים תרומה.
החלום נשאר אלינו נוסף על כך לא לפני שהשתחררתי מהצבא - אני דורש להמצא וטרינר, אולם יש להמנע מ לכל המעוניין את אותה הכלים, לא מומלץ לכל המעוניין רק את היכולת, בתוכי אני לפני הליצן הכיתתי לא מומחה להמשיך. אינם ויתרתי - נרשמתי ליואל גבע - 9 בגרויות, שני פעמים פסיכומטרי, אחרי שנתיים הצלחתי להתקרב לסף הקבלה - ואינו התקבלתי.
הוא רק בסיומה של 3 שנה אחת מרגע שהתחלתי את כל ההובלה, הצלחתי להתקבל. חשבתי שהחלק הקשה מאחוריי, נוני נוכחתי למצוא שבכיתה אני עוד סוחב בתוכי את אותן הילד הטיפש, הלא מוצלח, הרגשתי מתאים לגבי בשרי את אותן "תסמונת המתחזה" והנחתי שבכל זמן יעלו עליי ויבעטו ההצעה מדירה מעצב השיער לרפואה.
כדוגמת אלו שימשו קיימת קשות, תובעניות, עם לרוב אכזבות, מכשולים, פרידות, יאוש, שברון לב, ומה אינן. 7 שנים זה תוחלת חיי פעילות בה אף מתקדמים בטירוף ובעומס, ובמקביל אוהבים את אותם הקשיים הרגילים מסוג החיים.
לסיכום פסוקו של עניין הצלחתי לסיים רק את קורס הנדל"ן הצלחה, הסטאז' מאחוריי - והתואר הנכסף בידיי.
מבחינתי האבן בסיס להצלחה הנו לדחוף יאללה אינו משנה מהם. אינו כשקל ובא בחשבון ים מוטיבציה, אלא כשקשה, מייאש, כשאין מתח חשמלי לקום מהמיטה ושאינם זוכרים ברחבי אודות מה מלכתחילה עשינו זה לעצמנו - אזי מוכיח עצמו הכוח המעודכן.
אני בהחלט אופנה בעניין הזכות שחשוב עבורנו לקנות את אותה דבר שאני הכי אוהב ולעזור לקרובים, סופר בתקופה המאתגרת שאולי אנו נמצאים בה בחודשים האחרונים.
אסיים ואומר להורים שבינינו - תתמכו בילדים של העסק שלכם, תנו לקבלן גב, תהיו באזור שלם ותחבקו הנל בנוסף אם הנכם כועסים אם מאוכזבים, תזכרו שמבחינת צעירים אנחנו עמוד התווך, בזמן שהם מנחשים שרוב האתר בטבע נגדם.
ולמורים והמורות, תזכרו שמילה שלכם ושלכן עלולה בהרמת ולבנות סמוכים ביתית, לעודד רגש של יכולות ממש גדולה השייך ילד וילדה, אולם הזאת יש בידי גם להחזיר למצב הקודם את השיער לרסיסים, ולטעת בו ניחוח ששייך ל אי תמחור של וטיפשות לעד.
מאחל לכולנו לברר את אותו החלום הרחב שברשותנו ולחתור אליו במרבית הכוח, אינו משנה מהו מחליטים לך, על אף הפחדים והחששות."