הקונגרס הציוני ההתחלתי, בשנת 1897, היה בשל גדול מאוד חיוניות בייסודה במדינה המודרנית.
בלתי אפשרי להמשיך את אותם נושא הציונות, ללא להמשיך בדבר בנימין-זאב (תיאודור) הרצל (1860-1904).
כפי שראינו בפרק 59 – הרצל, שסיקר ככַתב את אותן עלילת דרייפוס, הזדעזע למצוא את אותו אזרחי צרפת צועקים "מוות ליהודים!" הינו החליט שבו בתחום שהפתרון לאנטישמיות הנו ייסודה מסוג מדינה ישראל לאומית יהודית. הרצל נכתב ע"י עיתון על הוא, וקרא לדירה Der Judenstaat (מדינת היהודים), אשר בו הינו תיאר רק את חזון המולדת היהודית אשר ממנו.
אפילו שהציונות אינה נתפסה המצאתו, הפך הרצל לכוחה הסיבה מסוג התנועה. היו לשיער כמה דגשים שהפכו את הדבר למנהיג האידיאלי:
משמש נמכר בשם מלווה אירופאי (להבדיל ממזרח-אירופאי) – ובא מחלק הטבע שנחשב לנאור יותר;
הוא למעשה נהיה שיש לו השכלה גבוהה;
משמש ידאג להתנסח נכון גם בכתב גם עם פה;
הוא למעשה נהיה גדול ביחד עם קשרים פוליטיים מתאימים;
נתפסה לו נוכחות כריזמטית – זה התנהג כמו מנהיג.
בעשרים ותשעה באוגוסט, שנת 1897, כינס הרצל את הקונגרס הציוני ההתחלתי בבאזל, שווייץ. נכחו בלוח 197 צירים, מ-16 אזורים, אותם עיצבו בעזרת את המדיניות הציונית הראשונה. כינוס הוא למעשה נהייה לאירוע גדול מאוד נחיצות בייסודה בישראל המודרנית.
בהמשך נכתב ע"י הרצל ביומנו:
כשאני מסכם את קונגרס באזל במלים מבודדות, שאותן אזהר מלומר בציבור, הינו יישמע כך: בבאזל ייסדתי את אותה מדינת היהודים. אולי כן ואולי לא לעומת חמש שנה אחת, אך באופן חד משמעי כל עוד 50, כולם יידעו זאת.
דוגמת שהתפתחו הגה, הצהרת העצמאות בישראל נעשתה בארבעה חמש במאי 1948, 50 קיימת ותשעה ימים מעתה ואילך.
למרבה הצער, הרצל ממש לא קיבל שיש בהתגשמות חזונו. נולד נפטר בטווח גיל 44 מהתקף לב, בסיומה של ההתנגדות הסוערת שבאה בעקבות את העסק שהעם היהודי יבנה את כל ביתו באוגנדה. הרצל, שתמך ברעיון, השקיט את אותם הסערה כשהוא קונה לבבנו את אותו מתנגדיו בנאמנותו לרעיון האולם היהודי במדינתנו. כך הצליח לשמור על גבי שלמות התנועה הציונית, נוני לבו לא עמד לפי בעייתי זה.
מסכת חיי האדם ומותו של הרצל היא טרגדיה. הוא נפטר כפושט רגל אחרי שפיזר אחר כספו בשביל מטרת ההחלקה, ומתוך התמסרותו למענה.
ואף איך הטרגי במיוחד משמש, שהרצל אינם הותיר כתבה הבאה הילדים שימשיכו בדרכו. אשתו ג'וליה ניסתה להוסיף את החפץ, נוני זוהי מתה בגיל 35. היו לשיער 3 צאצאים – פאולין, הנס וטרודה – שמתו כולנו אם טרגי. פאולין התמכרה לסמים ומתה בצרפת. הנס, עם סיומה של שהמיר את אותן דתו והפך לקתולי, ירה בעצמו ביום אחד לווייתה המתקיימות מטעם פאולין. טרודה מרגרט מתה בטריזנשטט ידי הנאצים. נכדו הגורם היחיד של הרצל, סטפן תיאודור (בנה המתקיימות מטעם טרודה), שינה את אותו שמו לנורמן והתאבד בקפיצה מגשר החלפת נהר באמריקה.
הרצל הובא למנוחות באירופה, אולם עם סיומה של הכרזת העצמאות במדינה, הובאו עצמותיו אלינו. הוא נקבר ב"הר הרצל" שבירושלים, שבה כידוע קבורים יודעי דבר מראשי הצבא והמדינה במדינת ישראל.
דמויות עצמאית
בודדת דמויות הפתרון הרצוי שהיא בה תקופה שדרוש למנות שלושה:
חיוניים וייצמן (1874 או 1952)
איתן בן גוריון (1886 או אולי 1973)
ש צבי גינצבורג (1856 עד 1927)
חיים וייצמן היה כימאי יליד רוסיה, שבבחרותו המוקדמת הצטרף לתנועת "חובבי ציון", ולאחר מותו השייך הרצל ב- 1904 נהפך באופן מעשי למנהיגה מסוג התנועה הציונית.
בשנת 1915, בעיצומה השייך מלחמת הטבע המקדימה, המציא וייצמן את כל האציטון הסינתטי, שמשמש פקטור מהותי בעריכת אבק ולכלוך השריפה. המצאתו איפשרה לבריטים לפתוח בייצור המוני של אבק שרפה לצרכים המלחמה.
על ידי זה התיידד וייצמן בעזרת ארתור בלפור, שר החוץ הבריטי. בלפור, אותם הבטיח בשנת 1917 סיוע בריטית להקמת מרחב לאומי עבור היהודים בפלשתינה, אמר שהאציטון נעשה את השיער לציוני (נדון בהצהרת בלפור בתוך הבא).
איתן בן גוריון נהיה עצמיות מרגשת רצינית. הינו הינו בפלונסק שבפולין ונקרא בשם חיים גרין. הוא למעשה נעשה זול קומה, נוני נתפסה בתוכה כוח מטעם תחנת עוצמה לחלוטין. החרטום שהגיע ממשפחה דתית ציונית נלהבת, בסמוך בהיותו בן מוקדם נטש בן גוריון את אותה שורשיו הדתיים.
בן גוריון זה לארץ ישראל בטווח גיל 20, ב- 1906, ועבד בפרדסי תפוזים ובמרתפי יין המתקיימות מטעם המושבות הראשונות. תמלול הקלטות בחינם נהיה פעיל ב"פועלי ציון", אפילו שנקט אי אלו עמדות מנוגדות למפלגתו – לדוגמא: לדעתו היוו עולים ועולים ומתיישבים עלולים לארגן את כל עסקיהם נטולי התערבותה של הגולה; הינו טען שעלייה לארץ זאת חובתו ששייך ל מהמחיר הריאלי חבר מפלגה, ושהשפה העברית יש בידי לשהות שפתה היחידה השייך מפלגתו.
בצמוד נודעה מדינה נתונה גם לשליטת האימפריה העותומאנית, ובן גוריון, בו למד משפטים בקונסטנטינופול לאורך עת מהם, שמר אמונים לתורכיה ודגל באימוץ אזרחות עותומאנית ליהודים. ברחבי מצבו של, אם פתח מלחמת העולם הראשונית, והתורכים החלה לרדוף את אותו הציונים, הינו נכנס לקונפליקט יחד עם השלטונות וגורש. בן גוריון ירד לניו-יורק, ושם ייסד את אותן "אחדות העבודה".
(את החלק אחריו בסיפורו המתקיימות מטעם בן גוריון – שמתאר דבר שקרה לא לפני שחזר לכאן בשביל לשדרג לצמרת הסוכנות היהודית ב- 1935, ואחר באיזה אופן, ב- 1948, לצמרת ממשלתה הבכור בארץ – נספר בתוך הבא).
תמונת הפתרון האלטרנטיבי השלישית הייתה ש צבי גינצבורג, עם תכונות של אשר נקרא העט "אחד העם". גינצבורג נעשה בתחילה אחד מאותם משכילים שהתאכזבו מתוכניתם לערות את אותה הקהילה היהודית בקהליה האירופאית. הנו הפך למנהיג האינטלקטואלי מסוג קודם תנועת הציונות. בחזונו, ראה את כל מדינתנו היהודית ממש לא כמקום אפשרי מפלט ומחסה ליהדות הטבע הנרדפת, אלא אף כמקום אפשרי בו יהיה מסוגל היהודי החדש לסגור מדינה חדשה, משכילה, גדלה ונאורה, שתהפוך למרכזה השייך התרבות היהודית החדשה.
גינצבורג השתייך לאלמנט הדומיננטי בתנועה הציונית – יהודים משכילים שרצו בטרם לפתור את בעיית האנטישמיות בדרך זו שיסייעו ליהודים להיטמע. דווקא מאוחר מעט יותר, למקרה הם ככל הנראה גילו שמאמציהם חסרי ניצול – לנוכח הרדיפות הנוראיות ממש לא שככו, מגוון שניסו בני העם היהודי להשתלב – מהווים התחילו להתעסק על מנת מולדת יהודית.
מרכיב ממשי בעיצוב השקפת עולמם נתפסה הלאומנות, אינו הייתה בנויה על הוא רק על אודות בעיה התקנה של מולדת פיזית לעם היהודי, אלא גם על גבי חידוש עיצוב חדש מטעם יהודי, שייבנה ויקיים אחר ארצו. אנשים רבים מהוגי הדעות ששייך ל המקורי הציונות חשו, שמאות קיימת הנקרא משך החיים גטו ורדיפות השילו מהיהודים את גאוותם ועוצמתם. בכדי לתלות מולדת יודעים יהודים מציעים ובוטחים בעצמם: יהודים שיוכלו לעבד את שדותיהם, להגן על עצמם, ולבנות מדינה ישראל חדשה מקבלן.
היהודי הגטואי, העני והדתי – שנתפס בעיניהם כדמות מעוררת חמלה המתקיימות מטעם אחד כפוף, הנתון עובד לחסדי רודפיו – כדאי לעבור מתוך הבריאה . בשביל לציין מדינתנו זקוקים למשהו משתנה ממש – "עִברי". הציונים במקום ראשון קראו לעצמם "עבריים" ובכלל לא יהודים, ובכוונה שינו את אותן שמותיהם היהודיים, הגרמניים או הרוסיים, לשמות עם צליל עברי ולאומי (לדוגמא, חיים גרין נהייה לדוד בן-גוריון).
הריאקציה לציונות
גישה יחד עם זאת היוותה מרכיב צריך בהתנגדותם הנקרא מנהיגים מאמינים רבים לציונות. הרבנים הגיבו לשנאת הדת הנקרא בעל ניסיון הציונות החילונית, ולרעיון שהיא מדינתנו חסרת ערכים חרדיים.
רבי צדוק הכהן רבינוביץ, שהיה ישנו בעמידה בתור "הצדיק מלובלין" (1823-1900) תיאר ראייה זו:
אנחנו סמוכים ללא כל ספק שאילו היינו סוברים ובוטחים באמת בישועת ה' והיינו תופסים את כל מצוות הא-לוהים, היינו חיי אדם בנוסף חיי האדם במדינת ישראל הקודש. אודות מה חרבה הארץ? "על עזבם את אותו תורתי ש נתתי לפניהם". באופן מיידי הובהר שהציונים דוחים אחר המצוות ונפתחים כמעט לכל צורות התועבה. תוכלו לדמיין שאם הציונים יכנסו לשליטה, הינם ישאפו לעקור מלב ארץ ישראל את האמונה בא-לוהים ובאמיתות התורה. יכולים להיות הסירו את כל בגדי ההתבוללות של הדודים ולבשו חומר קנאות, בכדי להגיע לקהל הרחב כקנאים לטובת היהדות. הם ככל הנראה אפילו חותרים חתירה מתחת לאמונתנו ומנסים להוציא את מדינת ישראל מתחת לכנפי השכינה.
לא מהראוי בני העם היהיודי האורתודוכסים שימשו שותפים לתפיסתו. היוו ציונים חרדיים רבים שהיו אדם הלוחמים הנלהבים לחזרה אליכם.
כפי שנהוג שראינו במשך 62, הינו הנו רבי שמואל מוהליבר, אחד מראשוני הציונים הדתיים מפולין, אשר השפיע באופן ספציפי על אודות הברון אדמונד דה רוטשילד. בין השנים 1921 הינו נהפך לרבה המרכזי ששייך ל פלשתינה.
היהודים הרפורמים הנקרא אמריקה וגרמניה התנגדו במידה רחבת ידיים לציונות.
יהודים תמלול הקלטות מחיר אמרו: "התקווה לשיבה לאומית [לישראל] סותרת את אותן רגשותינו כלפי מולדתנו [גרמניה]". ויהודים רפורמים אמריקאים אמרו: "אנחנו ממש לא מבחינים בהם גם אחר עצמנו 'אומה', אך 'קהילה דתית', ומסיבה זו לא מחכים לשיבה לפלשתינה ... ושאינם לחזרתן שהיא האלו מן ההלכות הקשורות למדינה יהודית ..." (לפירוט נלווה לגבי, ר' פרקים 54 ו58).
העלייה השנייה והשלישית
ועדיין, שלא משנה מה נודעה תגובת הטבע היהודי בכללו, יהודים המשיכו לחזור לארץ ישראל.
בפרק האחרונות כיסינו את אותה העלייה העיקרית, שהביאה בשנת 1882-1891, 22,000 יהודים לארץ.
העלייה השנייה – שהגיעה בשל פוגרום קישינב בחג הפסחא הנוצרי בין השנים 1903 (ר' פרק 57) ובעקבות המהפכה הרוסית הראשונה הכושלת – גרמה עוד 35,000 (בין השנים 1919-1923).
זה הזמן: חלום בניית מולדת לקראת העם היהודי אינן נותר עוד מצוי חלום רק. הינו כבר החל לקרום בד וגידים, יחד ניצחון כוחות הברית על אודות האימפריה העותומאנית (שהייתה תמיד בצד המובס במלחמת אמא אדמה הראשונה) והעברת השליטה על המזרח התיכון לבריטים.