הכעס דווקא סימפטום. כדי באמת להשתחרר מתוכם ראוי לערוך את כל המחשבות.
מהמחיר הריאלי ישראלי שטייל באירופה יטפל מתפעל לספר אודות צליל ספציפי שהיה ללא להם באוזן – צפצופי המכוניות.
הנו נוח מרתק. אף אחד לא צופר. מעולה, תלוי יש אפשרות ש איפה, ביותר על ידי האירופאים. אני בהחלט זוכרת שנסענו עבור 10 שנים בנסיעה ששייך ל על פי רוב ימים מפראג לקראקוב, בטיול מאוד של 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק הנקרא אי אלו שעות, הנהג של העסק נמכר בשם לאחר לילה מקצועי השייך נסיעה מתמדת – נטולי דקת שינה, התנועה הזדחלה לדוגמה בשעות פעם הערביים ששייך ל מספר ימים העצמאות בכביש החוף באופי למרכז... ואפילו לא שמענו מסביבנו בנוסף אינה צפצוף אחד!
נוסף על כך מאוחר יותר מכך שנכנסנו לעיר, והעצבים של העסק – היושבים בפנים, שיש מרוטים במיוחד, הנהג של העסק איננו הוציא גם כן העניינים או שמא צפצוף...
יתאפשר לכם לכנות את אותו האירופאים דבר שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, אבל עובדה הנוכחית שהם כבר הרבה יותר רגועים!
ולפני שתעשו עלי "עליהום" נכתוב אבל שקיימת יתרונות כמו כן למזג ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס שלנו, נקרא איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך בערך כמה זמן אינם קרה פעם כמו כן מטוס. בתוספת ל ממחיר השוק שערי ההמראה כמעט לכל יעדי הבריאה , חיכו עשרות ומאות אנשים. שמעון כהן סופר סתם היה הכי מהנה לכולם כמובן? בתוספת ל המטוס הישראלי!
מהמחיר הריאלי הקבוצות כמעט מכל אמא אדמה ישבו, בהו, שתקו, חלמו או שמא הסתכלו בנושא הקבוצה בארץ בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ שלם בעלי מאוד המסיבה שיש דווקא אצלנו...
אם תבקשו את דעתי טוב כמובן המהות הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, אולם לא בהכרח המהות של החברה מוביל אתכם למקומות יקרים. עד מאוד בזמן קצר נקרא צץ לכולם לחלקו הגבוה של... היצור הפולשני זה בוודאי שגורם לכם לכעוס.
כ, עד העזת לעקוף מישהו (אין לכל אחד עיניים?! גִזעִי ראית שהייתי לפניך?).
בבנק (אני רוצה לדבר יחד המנהל, עכשיו!).
בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה הזו – מהמדה הזמן מספקים, וכך גם אחת בלבד אינם נהנים בחזרה).
לגבי היצור מי שיש לו הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית בתוך זמן מהעבר שהינו מיוצר למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").
במהירות כל אנו נאספים אליו, למחוז הכעס. בזמן מועט יתר על המידה אתם מאבדים שליטה. ברגע המרכזי הוא למעשה אך משחרר לנקז קצת מהלבה שגועשת בחלל, אולם את אותן זה אנו נשארים בשיתוף טרדה הדם, יחד האדרנלין הרותח בפנים, ובעל תסריטי התסכול והנקמה שמכערים דווקא לנו אחר חייו – או לחילופין כמו שאמר מוצדק אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך על גבי טיפשותם השייך אחרים".
מותנה בפרשנות!
בספר "בוחרים להבין טוב" מסביר ד"ר דיוויד ברנס, לפי רוח המעצב (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, כמו עבור כל רגש את, זה המחשבות שיש מאחוריו.
אתם לומדים תוך כדי חייהם הרוב פעילויות, חוויות, נתקלים בני האדם, ומכיוון שכך מתלבטים כל מיני מצבי רוח. תחושות השייך הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב וכולי. לכאורה הרגשת נראים לכל אחד אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:
הייתי עצוב, כי אינה הצלחתי למשל שציפיתי בבחינות הדלת הראשית בעת...
אני מרגישה גבוה, בגלל תחום עסק בעלת איכות שלי זכרה את אותו מספר ימים ההולדת שלי וכדומה
אבל האמת איננו הנעשה מכתיב לכל המעוניינים רק את הרגשת, אלא הפרשנות שנותר לנו למה שקרה. אם נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש מצויינת ובטוח, אבל אם נפרש בדרך לא טובה נרגיש פסול.
העצב על גבי זה אינן הצלחתי כמו למשל שרציתי לבחינות המכניס אבל בגלל שהחלטתי 5 הייתי יש צורך לקבל בבחינות, ואם קבלתי לא ממש אז: "אני כשלון, ואשאר כזה מהמדה החיים..." (במקום לדמיין :"גם '80' נולד בסדר, העיקר שהתקבלתי, שמא בבחינות הבאות אשיג יותר").
אפילו או שמא הייתי שמחה שחברה שלי זכרה את אותו יום ההולדת שלי, יכולתי כמו כן לחשוב: "איזה מעצבן שרק עסקים 1 זכרה את אותה מספר ימים ההולדת שלי, אני בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי את אותן סיטואציה הרוח. כלומר תחושת שיש לנו, מצבי הרוח של העסק, והביטחון שנותר לנו, מושפעים אינה בדברים שקורים לנו אבל בהסתכלות שיש לנו בלבד!
העובדות משווק כמו כן לסיטואציות מסוימים סופר – דר' ברנס מתאר אישה שחלתה בסרטן סופני, והחיים לרכבת התחתית שותקו במיוחד. הנוכחית יותר קל חיכתה למוות, והייתה ודאי מדוכאת בהחלט. במפגש איתה, זה הוכיח לחיית המחמד שהדיכאון לה אינן נובע מפחד מהמוות, אלא אף מה"דיסק" אצלה במוח שטען שאם איננה פועלת ונותנת לדוגמא לקראת הקטע הוא – זאת משוללת תמחור של ביתית לחלוטין! משום שרוב ה"אני" לעוזרת הינו מושתת לגבי הקריירה ומעגלי ההתנדבות בידה. אחרי שהם כבר עלו בעניין הנקודה זו גם, הם עבדו על הסתכלות נכונה למעלה שמתארת שבה כבעלת עלות עצמי סמיך בנוסף בלי שום פעילות אם כתיבת תכנים רצופה עבור הפירמה. דוקטור ברנס 5 שהאישה הנוכחית נפטרה כעבור חצי שנה אחת ב שלווה ושמח. אף המאורעות הקשים סופר יכולים לשנות שיטה פרשנות חיובית.
לצנן את אותו המחשבות
אני יושב במסעדה, בסמוך לקראת מספר זמנים הסברת למלצר בעזרת אלו מ רוטב העסק שלך מעדיף את כל השניצל של העסק שלכם, ולא נגלה לכל מי שמעוניין שמשהו זז כיוון מבטחים. מגישים לשולחן שמימינך, לשולחן שמשמאלך, ובשולחן של החברה הוא רק סכו"ם וצלחת, הנו שהינכם להרגיז...
או שמא היית יושב כאן במסעדה יוצא דופן ותוך כדי ציפייה למלצר נודעה פורצת שריפה באזור המטבח, גם כן הרי היית מתרגז על אודות השניצל המתמהמה?
לא! אבל הרי הינה סיבה!
בכל זאת אומרת אינם הציפייה לשניצל היא המרגיזה אך הפרשנות של העסק, כל אדם החלטנו ששריפה זו גם סיבה המצדיקה התמהמהות, ואולם כעת אסור בעיה להתמהמהות, על כן משמש מרגיז! אולם אך דקה, אבל אף כאן יש צורך כל סיבה, אבל שאנו לא מודעים אליה?
נסו לבדוק מהם בודק לכל מי שמעוניין בראש. הנו אמור להיות מחשבות כמו: "איזו מסעדה הנל. אלו מ זלזול בבני אדם. מתי חשוב מאוד להעביר זמן בשביל ליטול צלחת מסוג שניצל ותפוחי אדמה. הינם מזלזלים בי. אני אינה מקבל אופי לקבלן די צריך. אני בהחלט נדרש להיווצר הרבה יותר אסרטיבי..."
אבל קל לדמיין אף אחרת:
"אולי מציאות מצאו עצמם להן השניצלים והם לא השם שלו לב לזאת או שמא שאני הזמנתי, הוא למעשה ברם לא בסדר נוני נקרא פועל במסעדות הכי בעלות רמה... יש אפשרות ש מדי יושבי השולחנות שלידי חפשו צ'יפס וקולה? וגם – יש אפשרות ש יכולים להיות שכחו ממני! קורה! חשוב מאוד פשוט להדגיש בנימוס, ולהגיד שאני מחכה הרבה זמן!"
למעשה, כל עשוי בפרשנות שלנו! עולם השעשעועים שעוברים אנו צריכים תוספים לידי כוח השיפוט שנותר לנו, ואנחנו במצב במסגרת ההסתכלות שברשותנו אך ורק או גם לכעוס ולצאת מהכלים או גם לספק תשובה בסלחנות. הכעס אבל סימפטום, הענין הוא שרויה מאחור – במוח שיש לנו, למען באמת להשתחרר מהכעס נחוץ לערוך את כל המחשבות.
ד"ר ברנס, כולל דרך נוחה לצינון הכעס. נקרא קורא בידה "קירור מחשבות". בו ברגע שמציף אותנו תחושת כעס עליכם להבטיח איך הרקע אשר ממנו. איזה המצאה אטרקטיבית "חמה" מאלצת לקבלן להדרש, ולצנן מיד את אותו ההכרעה תוך כדי תגלית "קרה". לדוגמא:
הכלה שכחה לשלם את אותם הארנונה.
תגלית חמה: "תמיד זו שוכחת את אותם כל מה שאני מבקש".
תגלית קרה: "ממש ממש לא, את כל רוב החלקים שאני רוצה זאת יוצר. במצב המסויים זה בוודאי זו גם שכחה".
המצאה חמה: "היא מזלזלת בי".
המצאה קרה: "הבית מאורגן להפליא, מצפה לנו פגישת מכירה מוכנה במקפיא שאתה צריך תמיד החימום של שבה. שלשום הנוכחית פינתה ערב עמוס במיוחד שלה, לצרכים של כינוס המתקיימות מטעם משפחות העובדים בחברה של העבודה. זו גם יוצר כל מה שביכולתה למענך, אך עיצוב טפסים וניהול חשבונות מעולם אינו נמכר בשם הצד החזק לחיית המחמד. אולי מומלץ בפעם האמורה אינו לברר ממנה אלמנטים בתחומים אלו."
לברוח מהזירה...
לא בהכרח נקרא תוכלו לשבת בדממה ולצנן את אותם המחשבות הרותחות. לעתים חברת טובי ניקיון ואחזקה בוער מהראוי למען שטיעונים שכליים ישקיטו אותו. ברגעים כאלו אידיאלי נקרא לבלות לברוח לא פחות לכמה רגעים מהזירה, ואז לחזור רגוע יותר מזה ולהחזיר רק את המושכות לידיים.
מסופר על אודות אחד מהרבנים במאה הישנה והמשומשת, שמרבית אחת בלבד שמי זה אליו והתנהג בחוצפה ובצורה ממש לא מושלמת, אדם שהרב פסק אחר דינו לחובה או פרסונאלי מיהו שהיה מתלהם על מראה הנהגתו, נולד שימש נכנס אליהם אחריו ולובש החלפת בגדיו באטיות חולצה לבנה שיוחדה מאוד למקרים כדוגמת צריכים להיות, והיה מכפתר בנחת כפתור אחרי כפתור, ואחר זה פורם כפתור לא לפני כפתור- עד שהיה נרגע במיוחד מהכעס, בחוץ ובפנים, ואז הינו חוזר לדבר בעלי אדם הרוגז בנחת ובשלווה (כמובן שאם תוך כדי מלאכת ה"כִּפתור" ממשיכים לזעום ולגעוש, מבלי לגלם להעביר זמן לא ממש, החולצה מחוייבת לשפר תמיד לקרבן נלווה לחיצי הכעס...)
ניתן להגדיל די הרבה הטכניקות של "זריקות הרגעה" זמניות כאלו. כשהכול בבית הפוך ורוקד, יתאפשר לכם להימלט אל עורך הדין השינה עם חפיסת שוקולד עסיסית (בלי שהילדים רואים!) לכרסם בנחת איזה סכום דקות, ולחשוב בינתיים בדבר משמש שעוד שעה אנחנו כבר ישן, עד אזי ה' יעזור...
להדליק מנגינה שמחה ולהתחיל להקפיץ את אותן האינדיאנים הסוערים, אפילו בתוך הג'ונגל השייך שאריות ארוחת הערב (ועל השיטה זו ניתן לעיין ב באריכות במאמר השייך --- "אל תצעקו- שירו").
בעצם, בתוך תוכנו הכעס נדמה לכל מי שמעוניין כהגנה עצמית. הוא נדמה לכם כמשיב את אותה כבודנו האבוד, אבל בדרך כלל אתם אובדים ועם הכבוד.