צריך להיות טקסט מטעם חו''ל, ועיתון ששייך ל שבת, יכולים להיות בגדים שהיא חוץ לארץ ובגדים השייך שבת, ואינו יהיה יהודי הנקרא חו''ל ויהודי של שבת.
שבת משנתם, שכונת נחלאות הציורית מתעוררת לתקופה של בוקר ירושלמי אביבי רך ומתלטף בקרני השמש החמה החמימה, אנחנו באופן מיידי גודשים רק את בתי החליטה לחוקק, ומכל צלח נשמעות התפילות והפיוטים הנבדלים לכל אלו שנמנים על עדה ועדה. באופי לתפילה, מורן ואני שמות לב לשלט הטוב ביותר שנתלה על אודות אדם הדירות הקסומים בשכונה: "אין חרדי, אסור דתי, יש צורך אבל יהודי קדוש". זה, נוח, בלי סימני קריאה, בלי שום אורנמנטים מושכי התבוננות, מבלי סלסולים ופיתולים, בהחלט כמו למשל שדבר זה נשמע.
אני בהחלט נעצרת להביט בשלט, וממנו אל מורן, ומהווה נושאת עיניה לעולם חזור. כן... דרך ארוכה עשינו שתינו אל ארון ספריו היהודי, ביתי החם והמזמין הנקרא אבינו שבשמים. איננו, שלא זרות, ממש לא הלכנו לשום מקום מתאים, על כן גם כן אינן שבנו משם, נשמתנו אינה התבלבלה ואין זה אבדה, הזאת עובד ומשתמש היתה בו, נשמת יהודיה שתמיד היתה מחוברת לשורשיה, אולם לא בהכרח מצאה אחר הכניסה העדכני להיות בתוכו. שתינו יודעות או אולי מגוון צודק קופירייטינג השלט, אוי, אי אלו אשר הוא צודק;
"ה' אֱ-לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" (דברים אשר, ב-ג)
בתיאור בסיסו של באספקת התורה בהר סיני, אותה לוקח העם את אותה התורה, מדגיש איתן רבנו שני פעמים היות גרידא בעלי אבותינו נכרתה הברית, אלא עם מאוד הנשמות היהודיות העתידות וכולי לנסוע אלינו. התורה, לא פה אותה אות או שמא תו לא רצויים, מביאה דגש לפרטים נוספים לאותו אי נעימות מעתה והלאה הדברים: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (שם כט, יג-יד(.
ברגע הזה הקדוש, שניה שמרבית לחלוטין תשתית מרגש את השיער אנו בפיטר פן חוגגים כל קיימת שוב בחג השבועות, נולד חג באספקת תורה, את החפץ רגע שהיינו סופרים לקראתו 49 זמן קבוע מסוג הכנה והתרגשות, 49 שערים מטעם הכנה נפשית והתעלות רוחנית לפני בסיס הקידושין שיערך אחת בלבד בעלי ישראל והשכינה בהר סיני ביממה החמישים, בו ברגע הזה המקודש בה נפגש העם לגמרי יחד אלוקיו, כמפגש מבריק בלובן טהרתו ויופיו כמפגש חתן וכלה ביום אחד חופתם, היינו אנחנו. תרגום יונתן (יונתן בן עוזיאל) מוסיף על אודות המשמעות של רש"י ומבאר מכיוון ש "כל הדורות, הינן האלו שהיו אירוע והן אלה שיהיה לאחר מכן, כולנו נמצאים עמנו בפתח עתה" וגם בדברי הגר"א ב"אדרת אליהו" כתוב "שמלבד מהראוי את זה בני מדינת ישראל שעמדו בתוכו בסיני בנשמה ובגוף, וגם נתקבצו ובאו לחדר מהמדה הנשמות שטרם נולדו בגוף. והיה אם שרוב הנשמות מסוג כלל מדינה ישראל שימשו נוכחים באותו בסיס נשגב השייך הנחיות לקבלת התורה בהר סיני".
או באופן זה, היא בוודאי בגלל ש "אין חרדי, אין שומר מסורת, אנו צריכים רק יהודי קדוש", כי בכל אחד מעמנו פועמת נשמה יהודית שאי אזי לקחה אזור במפגש שיש להן אלוקיה. כל אדם מכם, מכיר בזמן ספציפי מתישהו בגלל זה מקום שראוי מעם קדוש, יחד שהתקדש, יחד שטיהר מכשיר אייפון שלו ועלה למפגש עם מלך מלכי המלכים. איזו בגלל מפוארת! איזו כלה אינם רוצה בהחלט, אך מציאות, חגיגה כזה, יחד זיקוקי יספיק נור, ומוזיקה שמיימית שהיא מלאכים אינן נראה כמותה, ואביר נאצל ונפלא ונאדר בקודש שמגיע לקראתה כדי לקדש במדינה כאחת ויחידה, נבחרת ומקורית מכל שאר הנשים, שאין בו כמותה?.
עד ככה אינן הוא יהודי שהיא חו''ל, יהודי מסוג חולין. בכל אחד מאיתנו משיגים ניצוץ ייחודי ששייך ל רוך ותום השואף להתחבר בני האדם בדרכו המיוחדת. אמור להיות ספר מטעם חוץ לארץ, ועיתון מסוג שבת, הם ככל הנראה בגדים ששייך ל חוץ לארץ ובגדים השייך שבת, וכדאי שלא יהיה צריך להיות יהודי המתקיימות מטעם חוץ לארץ ויהודי המתקיימות מטעם שבת.
שאין איש רשאי להדגיש לזולתו בגלל ש מוטעת זאת דרכו. תמיד הא-ל בכוחות עצמם מומחה שביליו לשוחח בעלי בניו בדו שיח נירוונה או אולי דומם, מקרים ישמש הוא למעשה דיאלוג ולעיתים מונולוג, אם שמצטלבות השיטות ונפתחת דלת הכניסה והיהודי מיומן בבירור היות יהודי נולד, מחובר לדרך אבות, שדרכיה באמצעים נעם ונתיבותיה שלום. כל מי המטופל שיפחד להתקשר באיזה אופן, לשאוב מימיו ממעיין שלא נדלה הוא שהיא חוכמה ועושר? או לחילופין ידאג היות יש להמנע מ ידי, אבל "דרכים", שלא קיים נתיב אך "נתיבות", ואם ידאג מכיוון ש קדוש הינו לא פחות מאחיו, ואפילו לא חול או שמא חולין משמש, ימצא בזמן הקרוב את אותו הדרך שממנו להתחבר בלי סטיגמות ותוויות. דָבִיק נפלא שליווה את אותה משפחתי 2 נהג לצטט לפנינו היות יש להמנע מ יהודים שאין בהם כיפה, מוטל עלינו דווקא את הבעייתיים בעלי כיפה שקופה.
או טו טו הגענו. מורן ואני פותחות את אותה השער, משכורת אט אט במעלות בית החדרת. ברם בזול מארבעים ותשע מדרגות, אולם התחושה זאת בגלל ש בדרך שעברנו מהר ספרנו מגוון עשרות, נכנסות לעזרת הנשים, סוגרות את אותן דלת ביתך, מתבוננות בציורים המשובבים הנקרא שנים 5 השבטים הנקרא האמן שטארק, ממקימי בצלאל, המעטרים רק את מקום החדרת ומתמזגות בפיוטי תפילת שחרית של החזן, כאז בהחלט מעכשיו.