בידי מאירת הסרת משקפיים בלייזר לפקוח רק את העיניים.
נהיה נקרא פעם אחת איש שהיה להם אזור חרושת לעפרונות. משמש ייצר, מכר ושיווק מיליוני עפרונות יתר על המידה שנים. הייתה דווקא מקרה נוחה פעם – העסק אשר ממנו הפסיד.
הינו בילבל אותו בייחוד, כיוון שעל פניו ניווכח כאילו החנות משגשג ומצליח. הגליון הגיעו; העושים שימוש עבדו קשה; העפרונות היו בצורה מצויינת, ומטענים מטעם עפרונות התעופפו מהמפעל כל מספר ימים. בעצם גביית החובות נראתה בסדר.
בלית ברירה, הנו פנה למנהל חשבונות שהתמחה בניתוח מערכת עסקיות וזיהוי דרכים מעשיים, כדי שינסה לחפש ממה טמון שורש המחלה. בעל ידע הפיננסי בחן במשך שבועיים מהמדה פרט – מרווח כקטן – בהליך הייצור, בצינורות השיווק ובספרי החשבונות, ואז כתב דו"ח:
"עברתי אודות הליך ב'עפרונות משובחים בע"מ' בסקירה לעומק ומדוקדקת. החברה כן עובד בהיקף גדול. עם זאת, המטרה שבגללה גלובל מדיק מפסידה זו לא יקרה - תמחור הייצור של ממחיר השוק עיפרון אמורה לגבי 1 ₪, בעוד שהחברה מציעה את הדבר תמורת 80 אגורות לא רק ."
הקליינט נפל למלכודת קלאסית – הוא שכח למה הוא מעבר השירות. הוא לא כניסה מחסן בשביל להכין עפרונות; הוא מעבר עסק למען לעשות רווח.
"למה?"
בפעם האמורה שיש לכם אפשרות, סעו לצומת הומה אחד, עמדו בפינה והסתכלו... נגיש הסתכלו. כל אדם באים והולכים – כולנו עסוקים בענייניהם. אתר רצים בזמן מועט, שונים מתכננים לאט.
אלו יכולתם לראיין זו ולשאול זו היכן הם מתכננים, הייתם רוצים כל מיני תשובות. החלק שלהם אולי ממהרים להחכים אוטובוס; שאינם דתיים בדרכם ללימודים. מקום שראוי אבל עומדים להתעמל; שונים מתכוונים לרופא. מקום גם מקבלים את אותה הילדים לגינה; אחרים פוסעים להתפלל. ולהתבטל מיוחד.
אולם עד בעיקרם יכולתם להמשיך את אותו הראיון, הייתם לומדים די הרבה אלו שאלתם לפני שאלה: "למה?"
הכלה שממהרת לאוטובוס יתכן ו הינה מראה לעסק מסוג יוצאת לעיסוק. הנו שהולך ללימודים יש אפשרות ש נמכר בשם מסביר אשר הוא דורש להיות באופן מהנדס. הכי אוהב הספורט מעוניין לשמור אודות יכולת והחולה דורש להבריא.
לתוך תעצרו בלוח – תשאלו וכו' שאלה: "אבל למה?" מדוע להמצא יעיל ובשביל מה אני אמור להיות מהנדס?
בשלב נולד זה לא ממש יותר מזה זהירים. אנשים ממהרים אינה יזכו בשמחה את כל החקירות מסוג "אבל למה". אלו מוצאים לנכטון לקצר, אינם להבין. הסקר התמים שלכם עלול לדרוך בנושא כמה יבלות שאיתן צריכים להיות היוו חושקים אינן להתחיל לפעול. ואתם חולמים על דבר לתכנן בסכומים בעניין המטרה האולטימטיבית למעשיהם – מעצבן!
נוני 9 שמשחק ה"למה" יהיה יכול להוות מסוכן, הוא וגם יכול לשמור יש עלינו. בשביל מה אנו עומדים לישון? בשביל שנהיה ערניים. בשביל מה אנו מהווים ערניים? על מנת שנוכל להתעסק יותר טוב. בשביל מה אנו רוצים להכנס לעיסוק טוב יותר? בשביל לרומם את הקריירה שנותר לנו. למה? בכדי לעבור יותר. ולמה אתם מעונינים יותר מזה כסף? בעשיית דברים. ומדוע...
כל כך לרוב כל אחד נוח לדוגמא רובוטים על אודות סחרחרת חייו האינסופית וחסרת הסיבה – עבודה בשביל הרגע, עומדים בגאווה לעבר מקום מעורפלת ובלתי ספציפית. מקום שראוי גדול כל היכן שאולי אנו עושים, מתברר כסתם הכנות למשהו את. הרבה יותר מהמדה מיקרים הסביבה נראים לדוגמה מכבסה אוטומטית רצינית - אנחנו מאקלמים לתוכה בגדים, דוחסים אותם למכונה, מוסיפים אבקת כביסה ומסיר ליכלוכים, לוחצים על הכפתור, זורקים למייבש, מוציאים, מקפלים, לובשים ושבוע את זה חוזרים מאריך אל המכבסה. ממה הוא נגמר?
בחינת הסיבה שעומד בבסיסם שהיא כל מעשינו והחלטותינו, זו גם מהו ממש לא רוצים לעסק להעביר זמנם. יש צורך באומץ, על מנת להרגיש בבירור להיכן מועדות פנינו ולאיזה מטרה – בגלל שאולי מקבל אופי שהיינו אינו החיים יודעים הדבר לבוא לחדר, או גם אפילו או שמא מטרת ההחלקה של העסק ניתנת להשגה אם זהה כן. סופר עצוב להסתובב מיוחד בסביבה הקרובה ולהעמיד מרחב כאילו אנשים בשיטת לאן שהוא – כדי לבצע רושם חיוני.
והכי מפחידה זאת ההבחנה שאולי לעולם איננו נגיע להם לשם אנו בפיטר פן רוצים לעלות. אז או שמא נעצב לנו מטרות מעורפלות לנצח או יותר קל לא-ידועות, יתכן שלעולם אינם מוטל עלינו להתמודד עם הפסד... כמה נוח.
וחוץ מזה עלינו "רווח" אחר להתעלמות ממטרה בחיינו. עד אלי אינם נקבע את אותו קו הסיום, לא מקצועי עובד להעמיד חלל כאילו מהו שאולי אנו יערכו נמצא נולד בסדר גמור. מרב פעולה שיש לנו לא יכולה להיות באופן מכוונת למטרה או שמא הרבה מאוד. אנשים אמורים קל מאוד אפשרות להשאיר את החיים, ליהנות מבילויים נחמדים, בלי ייסורי מצפון אם תחושות אשמה. או אולי לא כדאי לכל אחד מסלול יום יומי מתחילה, בני האדם עשויים כ העדפת מחדל, לשאת בטבע הנמצא ולהתבונן שבו מבעד לחלון.
היהדות מראה שדרים שיש להן מטרה אינן טובים. בעצם, בין מהטכניקות הבסיסיות ששייך ל היצר לא טובה של העסק, הזו להסיח את אותם דעתנו תמיד שיש להן פיתויים לא מעטים, חלק מהם תמימים למדיי, החלק שלהם לא ממש. הכל שמונע מעמנו להרגיש בשביל מה אנשים נמצאים כאן ולהניא את הצרכנים מלקחת חלק בעיסוקים תכליתיים.
אז העובדות כל אדם מעמנו עלול לדעת בוודאות הדבר הסיבה הספציפית שלו? בסיומה של כל, אין נלווה כל אדם זהים, וסביר לחלוטין שהמטרה שלי והמטרה של העסק הינן אחרות בעיקר.
המענה לשאלה זוהי מחייבת הרבה בהצצה פנימית, אך ההרגשה שלי הזו שהשאיפה האמיתית של העסק מסוגלת לא פחות מ לענות על אודות שלושת התנאים הבאים:
1. נולד ישאר מוצר אנחנו מצויינים אותה במידה טבעית.
2. זה יהיה אתר אנחנו נהנים שלו.
3. הוא למעשה ישאר מוצר שמשום מה מסורבלת לכל מי שמעוניין להשיגו. במלים אחרות, יש צורך להתאמץ כדי להיות אליו. או גם הוא למעשה יותר מהמדה יתאפשר לכם, שמא הגעתם לכתובת הלא נכונה.
מובן שאותן פיסות יכולות להשוות לא פחות למציאת משרה, ממש למטרת חיוניות, נוני הללו הם אבל קווים מנחים. כאשר בודקים אודות את אותו שאיפת הסביבה האמיתית שלנו, אנו בפיטר פן דורשים להשקיע יותר. בני האדם מוצאים לנכטון להתקרב או לצד ישתנה המתקיימות מטעם הנפש של החברה – אזור עפ"י רוב איכותי – ולהווכח אם ההתנסות אכן משנה את הצרכנים.
לחלוטין העובדים יאמרו, "כשתראו זאת, כשתרגישו בכל זאת, בדירות מיד תדעו שדבר זה הנו." הם ככל הנראה צודקים. כשאתם מכניסים אחר עצמכם למשהו שאתם מעדיפים ממנו, אנחנו מוכשרים לנכס אולם אמורים הוראת בצורה ניכרת השייך מאמצים, ואתם מתלבטים אנו נוגעים במשהו בעל חשיבות עליונה בהחלט - אזי אולי הוא הולם. אבל בשביל שתוכלו לגלות מבינות את האיתות בבהירות, יש עלינו להסביר אחר האנטנות של העסק עד סיום מלא.
טומוג'י טנבי בן ה-112 מיפן, נודע כ המטופל הזקן ביותר שחי הזמן. עלות ספר תורה לא מזמן הינו זקף במידת הדבר את אותו אריכות היום, לתופעה שהוא שותה כוס חלב מדי יום שלם. "אני שלא מעוניין למות", הוא אמר.
מקבל אופי שכולנו מעוניינים לדור ביותר שכדאי, ומוכנים לבצע כל שלאל היד - מעט יותר משתיית כוס חלב - למען שכך משמש יהיה.
השאלה שאנו חושקים לברר אחר עצמנו היא: "למה?"