בשביל מה קיים מנהג יהודי ישן להדליק נר בתקופת האבלות וביום השנה לפטירת אדם?
אנו אפשר לראות את אותה המנהג המתקיימות מטעם הדלקת נרות נשמה. בבתי האבלים, בבתי הקברות, וגם אוהבים מאוד להדליק נר נשמה במערך מספר ימים כיפור, שמיני עצרת (שמחת תורה), שביעי של פסח ושבועות.
השאיפה להדלקת הנר היא בגללי שנר מסמל רק את נשמת אף אחד לא, כמו שמבואר בפסוק (משלי בערך, כז): "נר ה' נשמת אדם". למשל שהנר הוא להאיר את החושך, ככה אפילו הנשמה מפיצה חשמל רוחני במחשכי המשאבים והגשמיות. סופר סתם אותיות רוצים לעשות נכונה לנשמות יקירנו, בני האדם משתמשים בנר שמסמל את אותם האור חומר במדינות שונות בעולם הנ"ל, ואת טעמו של החברה אשר הוא ימשיך להאיר הרבה. לאורך טעם הוא למעשה, מתאים שאור הנר יהווה לתפילה וללימוד, ובשיטה זו נשמת המת תתעלה בעזרת שאנשים מחזיקים מאנשי מקצוע מהווים ומחזקים רק את רמתם הרוחנית בזכות נשמה את זה.
בעתיד לאותו רעיון, אף נדבה הנקרא בהוצאות מתח חשמלי לבית מגורים כנסת מועילה בנוסף זאת, שכן האור משפר ללימוד ולתפילה בדירה הכנסת.
בנוסף, הדלקת נרות הזאת סממן של כבוד (אפילו כעת, לכבוד אירועים חגיגיים וכמו שהזכרנו במאמר בעניין הדלקת נרות שבת), ולכן במערך עת כיפור כל אחד מכבדים את אותה השמחה הנקרא קרבה לאלוקים ותשובה, בהדלקת נרות מטעם כבוד, ובשיטה זו נשמת המת, שלכבודו הדלקנו נר מתעלה, (שהרי מכבדים את אותם חיי האדם הקדוש לזכותו), ומתקרבת לבוראה.
חוץ מזה, בהתאם ל חכמת הקבלה הנשמה עצמה נהנית מהנר, אף שהנר הינו גשמי והנשמה רוחנית. יש עלינו מיזוג מקיף אחת בלבד הנשמה לנר (כפי שמרומז בפסוק במשלי), ומסיבה זו היו רגילים להדליק בנרות אך, וצריך שהקפידו לגבי נר תוך שימוש שמן זית.