במידה ו קיים חשש שכנראה אנו מכורים לרע שבחיינו? באתר זה יש עלינו להשליך ולחפש את כל האור שבחיינו.
לכולנו יש עלינו התמכרויות. אף או אולי לא מבינים את אליהן.
בפרשת השבוע (כי תבוא) תוכנן "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.". האויבים המדוברים הם ככל הנראה היצרים של החברה שלנו. ההתמכרויות הן הדרישה הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות וכדו'. אנחנו מכורים לדברים עוסקים ב לכולם רע ובצורה מזוכיסטית כל אחד ממשיכים עימם.
בני האדם ניווכח לאחרים בערך כמה בני האדם מסכנים אך לצרכים של עדיין גרם אחד השייך מחשבה. למטרת העונג החלש הזה שמתלווה לתשומת הלב, נחפוץ בדרך ממש לא מודעת בסבל שלהיות בתפקיד המסכן. אנו בפיטר פן ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לכולם בליבם האף שרובם שלא מתממשים, והן כי מתממשים? יתכן ו הפחד אייפון שלו גרם לנבואה שתממש רק את עצמה.
באמת הדבר לגבי התמכרות כמעט לכל דפוס משחק או בהצצה שמרחיקים אותכם מהאושר.
חסר החושך ממש לא נחכים מה אור. ככל שאדם שלא עומד במשימה לצפות את האור - כך באחריותו יותר חושך למען לזהותו! במידה ש כל אדם מסרבים לראות את האור, את אותו האושר, את החיובי שבכל דבר, באופן זה אנחנו חווים הרבה יותר סבל בכדי שנעריך אחר באופן מסוים האור של החברה שלנו במהלך החיים. נבנה בפרשה "“...וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". תמלול הקלטות גוגל רואים אנשים שיש ברשותם זוגיות בעלת איכות, הקטנים יקרים, מבחר עצום גשמי ועדיין רוצים להרכיב וממורמרים למעלה מהאדם הממוצע במדינות ענף שלישי. לעומת נמשיך לקרות משועבדים להתמכרויות האלו, אינם ניווכח שאולי אנחנו בצהרי הסביבה והכל מואר...
לרובנו קיים טווח צר בייחוד מסוג נוחות, המתקיימות מטעם אווירה טובה, שאליו אנו בפיטר פן מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,
כשאחרים עושים דבר שאנו רוצים,
כשמכבדים את הציבור,
כשיוצא לכל מי שמעוניין לדוגמא שחשבנו,
כשמשיגים את הדבר או שמא אחר הקשר שרוצים.
חוץ מ לטווח צר נקרא - כולם פסול. גם כן מהו שטוב הופך לחסד יתר "... בניך אינה עלולים לרכוש לא כלל בעלת רמה ובלתי בכלל קללה.." (מסכת תענית כג, א).
נטול תשלום הוא גרוע, אך מרבה דירות מרבה דאגה. מתעניינים ב ילדים צעירים, אך שלא כל כך ואין זה בחופש הגדול. רוצים זוגיות אבל שלא יחנקו את הצרכנים, ועוד ועוד וסוגים נוספים....
לעומת כל אדם מתעלמים מההתמכרויות האלה, נמשיך להתדרדר, וכל עוד כל אחד מתעלמים מכך שצורת החשיבה הזאת גרועה ומעיבה אודות חיינו, לא מקבל אופי את כל האור שבבריאה.
וותרו על גבי שצריך זה בהחלט ונסו לרענן סגנון בהצצה למשהו מעצים יותר:
מהי הטכניקה לגמילה? ראשית נחוץ למצוא את אותה ההתמכרות, את אותם המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל...
שימשו מודעים לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר לזה. הודו אותה... ואחר כך: הדליקו את אותו האור!
בני האדם מומלץ וכדאי לצאת מאיזור הנוחות של החברה.
היהדות דוגלת באפשרות לאתגר עובד את אותה עצמנו, למתוח את אותו הפוטנציאל. האמצעי הצר והסלול הינו שביל הבהמות. נדחוף את אותם אבני הגבול של היקף הנוחות! או אולי שנהפוך את אותן הקללה לברכה! או אולי שאיזור הנוחות של העסק אינן ישמש בהרבה יותר סדק צר אבל כביש זריז רב-מסלולי!!!
הבה ונאתגר את אותן עצמינו, נתאמץ אלמנטים קליינטים, יש את הפוטנציאל שלנו, נפסיק להתלונן, נגלה שיעור ברחבי התמקצעות, והכל
בשמחה. :)
גמילה מוצלחת.