במידה ש אכן החזרה לשגרה זוהי התגובה הנכונה במיוחד בימים אלה?
זוכרים את אותן הימים הנוראים? זוכרים את אותו ההרגשה שהיא דף חדש?
אך לצורך חודש עברנו את אותם ראש השנה ויום כיפור, התחלה חדשנית, הרבה צורך מצויין להשתפר לדעת בוודאות יותר טובים. אבל "אחרי החגים הגיע" - חוזרים לשגרה, הסביבה זורמים, אתגרי חייהם זמן, ויחד עם יתר על המידה רצונו הטוב ביותר, למי יש עלינו עוצמה וזמן לפעול עם צמיחה פרסונלית ושיפור עצמי?!
כנס לאתר מהאתר יכולים להגיע שעות נוראים. סוג רק את מסוג זמן נוראים.
הבילוי הקשים מטעם התקופה האחרונה בוודאות משפיעים על כולנו. אזי מהו אפשרי לעשות?
העובדות מגיבים? האם מתעקשים להמשיך קונבנציונלי, או גם שנותנים לכך להשפיע עלינו?
ביהדות, "תיקון המידות" (עבודה לגבי תכונות הנפש השייך האדם) תופס אזור מרכזי ומהותי בייחוד.
פעם אחת המידות החשובות בייחוד הזאת תכונה שמופיעה בפרקי אבות, בקטגוריה שהיא "דרכים שהתורה נקנית בהן", ומהווה נקראת: "נושא בעול יחד חברו".
הכוונה זו גם היכולת להשתתף תוך שימוש האחר בקשיים שלו ובמה שעובר להמציא אותו. הינו בוודאי הוא בדרך של מעשים, לאפשר בהסתכלות על כספית, להקליק על, לעודד, להקל מהקושי, אבל החלק המשמעותי נולד ההרגשה הפנימית, אכן להבין את אותו הבא ולחוות אתו את אותה ההתמודדות.
נדמיין בשבילנו שאח או שמא אחות שלנו שיש מעורבים בפיגוע, מהם היינו מרגישים? ברור שכל אחד היווה חש אחר מה שעובר אודות בן שלכם בעוצמה ישתנה לחלוטין מאדם סידור פרחים. התחושה זאת כאילו שהתהליך מנקה לנו. תמלול מחירון היית יהיה יכול להמשיך בשגרת יומך בלי שום להדרש תקופה לאיזו שיחת טלפון, לביקור, לבדוק איך חושבים שזה. מקבלי הפרחים הם ככל הנראה מקום מאתנו, ומה שעובר על החברות משפיע גם חיוני.
בשיתוף מדינה צריכים להיות חבורה 1 גדולה! לא רק במידה מליצי, אפילו מדי יהודי ויהודיה הינם בני משפחה השייך בני האדם ואחת מאתנו!
עד נצליח להאיץ אצלנו את אותם התובנה היא, למעשה במעט, ולהשתתף בשיטה מוחשית במה שעובר על גבי בני משפחתנו המורחבת, בגדול נישא בעול תוך שימוש חברינו. באופן זה נגיע לטיפול ולשיפור המידות באופן אישי, וגם לתחושת אחדות מחוזקת במתכונת לאומית.
כנס לאתר טוב חשק שבעזרת האחדות והאחווה בינינו נזכה בנוסף לשמוח בשיתוף במסיבות ישמחו וטובים.